| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| המקורות האידיאולוגיים של ריקודי העם | פמלה דורי | 10.2.14 | |
כמו בכל התחומי-החיים התנועה הציונית שאפה לחירות,לכוח ולחזרה אל הטבע, אל הפשטות, אל עבודת האדמה, אל הזוהר של העבר המפואר וההרואי –גם ריקודי העם נוצרו באותה הרוח- ההתרפקות אל העבר המיתולוגי הזה המצוי בתנ"ך.
דן רונן, בספרו "ריקודי העם בישראל",טען שהתנ"ך שימש בסיס לאידיאולוגיה של הציונות כתנועת תחיה לאומית פוליטית ומקור געגועים לשיבת ציון. תרבות עברית חדשה נתגבשה לאור התנ"ך ששימש אידיאל של היהודי החדש העובד את אדמתו, דובר עברית חותר להשיב את הריבונות לעם ישראל. התנ"ך שימש מכנה משותף לישראלים דתיים וחילוניים – כל קבוצה כפי שראתה אותו. התנ"ך שימש כבסיס לזהות הישראלית והוכחה לזכותנו על הארץ. יוצרי ריקודי העם הראשונים יצרו את ריקודיה כמענה לצרכים של חברת חלוצים של היישוב הקטן בארץ ישראל שנאבק על אדמתו.
ברוח התפיסה הלאומית החדשה של התנועה הציונית אשר אימצה את התנ"ך אל ליבה כסיפור יצירתה של האומה בתולדות תפארתה בימי קדם בארצה וכיצירה הרוחנית הגדולה שיצרה –כך גם יוצרי הריקודים הראשונים הושפעו מרוח התפיסה של התנועה ויצרו יצירות שהביעו את הרוח הזאת.
על פי דן רונן " ריקודי העם בישראל" 2011, היוצרים והיוצרות הראשונים של ריקודי החגים וריקודי העם ,לא ידעו איך רקדו בימי התנ"ך, בגלל הדיבר "לא תעשה לך פסל ותמונה", לא נותרו תמונות ופסלים הקשורים בריקוד בתקופת התנ"ך, ולכן היוצרים השתמשו בדמיונם כדי ליצור יצירות מחול בהשראת התיאורים של המחול בימי התנ"ך. הריקודים הראשונים שנוצרו בארץ אולי לא היו ריקודים תנכיים אותנטיים, אלא מעין שילוב בין ריקודי דבקה ערבית ויקודי מזרח אירופה, בין "הדאסה" התימני וההורה הרומנית. אבל, היה לה ניחוח תנכי שורשי בטקסטים מקראיים.
בספרה "התנ"ך והזהות הישראלית" טוענת ההיסטוריונית אניטה שפירא 2005 ,כי משך קרוב למאה שנים היה התנ"ך הטקסט מעצב הזהות הראשון במעלה בחברה היהודית המתגבשת בארץ ישראל. וכן היא מדגישה כי התנ"ך על פי דויד בן גוריון היה המרכיב השלישי ב"שילוש הקדוש" עם-ארץ-ספר. לטענתו של בן גוריון: רק" עם חידוש המולדת והקוממיות ניתן לנו לעמוד מחדש על אורו האמיתי של התנ"ך. ועוד מוסיף בן גוריון:התנ"ך "הזין את הרומנטיקה הלאומית.. נתן השראה לרעיונות אונברסליים: שימש תשתית לעולמות של מיתוסים ואסופים של גבורה ואף למערכי מוסר ואמונה... התנ"ך שימש להוכחת דבר והיפוכו: את ייחודו של העם היהודי ואת היותו 'ככל הגויים', את 'ארציותו' וגם את 'רוחניותו' , את הרצף ההיסטורי בין העם וארצו וגם את הנתק ההיסטורי.
דויד בן גוריון ראה בתנ"ך בסיס לקיומה הרוחני –חברתי של האומה וגורם מלכד: ויוצרי הריקודים הראשונים הושפעו מתפיסתו של דויד בן גוריון, ורצו "לקפוץ בדור אחד אלפים שנה ולהיות רועים ואיכרים כמו בימי המקרא.
לפי דעתי הריקודים הם מיקרו קוסמוס של תרבות. בעבר התנ"ך שירת את המטרה של מנהיגי המדינה שהשפיעו לא רק על המדיניות הפוליטית אלא גם על הפן החברתי. מה שקרה לעם ישראל לא קרה לאף עם בהיסטוריה, והניסיון לעצב תרבות המתרפקת על ערכי התנ"ך היה טוב לדור החלוצים. הריקודים חיזקו את הסמלים שביטאו משמעות של חזרה לקרקע. כך הושפעו היוצרים של הריקודים הראשונים מרוח התפיסה ויצרו יצירות שהביעו את הרוח הזאת וכללו טקסטים מקראיים.
כיום חל פיחות במעמדו של התנ"ך ובהשפעתו על חיי החברה בכלל ועל היצירה האומנותית בפרט. למרות שיש יוצרים שרושמים ריקודים מן התנ"ך ומן המקורות , יש הרבה מאוד ריקודים שאין להם משמעות עמוקה וסמלית לעם ישראל. היצירות משקפות את רוח התקופה , האדרת "האני" והתעסקות באינדיבידואל, כשם שהחברה הפכה להישגית ואינדיבידואליסטית.. אבל עדיין ישנם יוצרים שיוצרים ריקודים הנשענים על התנ"ך ולא מוכנים לוותר על הסמלים של הישראליות .
מה יקרה בעתיד להשפעת התנ"ך על ריקודי העם? ימים יגידו... הרבה תלוי בפני החברה וכן בהשפעות הסביבה ומעצבי המדיניות .
|
|
|
|
