| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| כרמיאל 2015 | ידיד נפש | 8.8.15 | |
ידידי יודעים שהשנה ממש התלבטתי אם להשתתף בפסטיבל כרמיאל.
הלא אני נהנה מהרקדות מצוינות ומגוונות ממש קרוב לבית. אז למה שוב לרקוד שטוף זיעה בצפיפות ובחום? למה להסתובב בשמש הקופחת בהמתנה להרקדה המעניינת הבאה? אבל אווירת הפסטיבל המיוחדת, הרוקדים והמרקידים שאני פוגש רק שם וגם האפשרות לכמה הרקדות לא שגרתיות הכריעו ונסעתי לא ליום, לא ליומיים, אלא לכל שלושת הימים.
השנה הגעתי לראשונה למצעד הפתיחה. האמת, נהניתי יותר מההמולה של הילדים והנוער מאשר מההופעות של להקות המחול. אבל גם זו חוויה, בפרט לאור העובדה שהשנה לא הלכתי כלל למופעים בתשלום. לאחר המצעד וההופעות התקיימה על דשא האצטדיון הרקדת פתיחה בהנחיית יענקלה לוי ויואב סידי, ריקודי מעגל בלבד. הסתפקתי בצפייה ברוקדים.
ההרקדות החלו מבחינתי בחצות. בניגוד לשנים קודמות בהן רקדתי בעיקר במגרשי הטניס ורק מאוחר יותר הצצתי בהרקדות הנוסטלגיה, השנה התחלתי את הערב בהרקדת הנוסטלגיה בהפקתה של נורית גרינפלד. למרות שחששתי מהרקדת נוסטלגיה "כבדה" רצופת ריקודי רועים וכורמים, זכיתי להרקדה שעיקרה ריקודי אמצע הדרך, כך שבהחלט יכולתי להחזיק מעמד כשהיו כמה ריקודים יותר כבדים. ביום שלישי בדרך כלל יש פחות רוקדים כך שהאולם לא היה צפוף, המיזוג החזיק מעמד והאווירה הייתה נהדרת.
בשלוש לערך עברתי למגרשי הטניס, שם ציפו לי שלוש הפתעות נעימות. הראשונה: המיזוג עבד גם שם, כלומר המיזוג הטבעי. היה כל כך נעים, עד שלמי שלא רקד היה אפילו קר. השנייה: משטח ה-פי.וי.סי., שמאמצי ארגון הרוקדים להשיגו צלחו רק לפני שנתיים, לאחר מאמץ של שנים, נפרש גם השנה במגרשים. והשלישית: החול המפורסם אותו יזם ארגון הרוקדים כבר בשנתו הראשונה בכרמיאל פוזר גם השנה. ללא ספק רוויתי נחת מהיוזמות שלנו שהחזיקו מעמד גם שנתיים לאחר שהפסקנו את פעילותנו האקטיבית בפסטיבל.
בחזרה לעניין: עם "מיזוג" העובד במלוא העוצמה ועם משטח סביר מאוד לריקוד לא התקשיתי ליהנות מההרקדה בהפקתו של אילן סוויסה. למעשה סבב הזוגות הטוב ביותר מבחינתי באותו ערב היה דווקא במגרשי הטניס.
ביום רביעי ניסיתי את הרקדתו של דב אורבך בגלגיליות. למרות שגם פה הופתעתי לטובה ממשטח הפי.וי.סי. שהיווה שיפור מדהים ביחס למשטח האספלט, הרי שהחום היה פשוט בלתי נסבל. הנהלת הפסטיבל אמנם שדרגה את מתחם הגלגליות ע"י הוספת קירוי מקצועי שמנע חדירת שמש ישירה, אך שני המאווררים שהיו במקום (אחד היה תקין, השני לא) לא הצליחו להפיג את עומס החום ולהפחית את הזיעה שניגרה מגופי. משום כך, למרות שדב השמיע ריקודים נפלאים, עזבתי בצער לטובת המתנ"ס, שם זכיתי לרקוד את סופה של הרקדת הזוגות המתחלפים המסורתית של ירון מישר.
עם תום ההרקדה במקום לצאת לחום הנורא ששרר בחוץ נשארתי כמו רבים אחרים במתנ"ס ופשוט צפיתי בסדנת ההיפ הופ שהודרכה על ידי מדריכה ומדריך צעירים ונמרצים שהובילו קבוצת ילדות לביצועים מרשימים.
סדנת הזוגות נוסטלגיה הייתה דוגמה טובה לשינוי האיטי אך העיקבי בהרקדות הנוסטלגיה. לנוסטלגיה "האמיתית" נשמר אומנם מקום של כבוד, אבל גם ריקודי "אמצע הדרך" פולשים לרחבה במינון גבוה. עוד מעט גם הם יוכרו כנוסטלגיה. אם נוסיף לכך את יואב סידי שהתאמץ ללמד ריקוד נוסטלגיה למרות החום והצפיפות, לא ייפלא שנהניתי גם מהרקדה זו.
מהחום הנורא שבאולם יצאתי לחום הנורא עוד יותר שבמגרש הגלגיליות, להרקדת בוגרי האולפנים. היה ממש קשה לרקוד, אולם המרקידים "הטריים" כל כך התאמצו, שלא הייתה ברירה אלא להצטרף ולהזיע עם כולם.
לקראת ערב חזרתי למתנ"ס להרקדה חגיגית לכבוד 85 שנה להולדתו של יואב אשריאל בהנחיית אבנר נעים ובהשתתפות יואב אשריאל עם ריקודיו היפים. הן אבנר והן יואב סיפרו אנקדוטות על מרבית הריקודים, ולמעט החום הכבד הייתה הרקדה מאד מוצלחת.
לאחר מנוחה קצרה והתרעננות בחדרי חזרתי להרקדות הלילה. גם ביום רביעי התחלתי במתנ"ס בהרקדת נוסטלגיה טובה בהפקתו של ינאי ריין. חששותי מהרקדת נוסטלגיה "כבדה" התבדו ונהניתי מאד מההרקדה. לקראת 4 עברתי שוב למגרשי הטניס עם המיזוג הטבעי שהמשיך לפעול במלוא עוצמתו ונהניתי מכמה סבבים מאד מוצלחים. בניגוד לרושם הרגיל מהרקדות מגרשי הטניס, לא הושמעו רק להיטי השנים האחרונות, אלא הייתה הרקדה מאד מגוונת.
בבוקר יום חמישי, היום האחרון לפסטיבל, היה די קשה לקום, אך על סדנת היוצר עם יענקלה לוי אי אפשר היה לוותר. גררתי את עצמי למתנ"ס, ולמרות החום והצפיפות נהניתי מכל רגע. גם יענקלה לימד ריקוד זוגות חביב – "מחול הפרח" - אותו הספקתי לרקוד אחר כך בהרקדת הלילה.
הרקדת זוגות "אמצע הדרך" שבאה בהמשך שברה לדעתי את שיא גינס במדד הזיעה. היה צפוף יותר מכל הרקדה אחרת שאני מכיר (כן, כולל האוניברסיטה בימי השיא) וחם בצורה כמעט בלתי נסבלת. לכן כל הרוקדים ישבו ונפנפו בתוכנית ההרקדות.... לא, זה לא מה שבאמת קרה. קרה הבלתי ייאמן. כולם רקדו בחום ובצפיפות ונהנו מכל רגע. מזל שלא היה אף פסיכיאטר בסביבה שיאשפז את כולם...
לצערי הפסדתי את ההרקדה שאירחה את אלי רונן. אשמח אם מישהו אחר יספר עליה.
הלילה שוב הגיע ואיתו הרקדת גב אל גב בגלגיליות. כלומר בעת שיש הרקדת מעגלים בטניס ובנוסטלגיה יש הרקדת זוגות בגלגיליות ולהיפך. כרוקד זוגות מושבע שיטה זו גרמה לי להתרוצצות בין כל האתרים בניסיון לרקוד כמה שיותר ריקודי זוגות. אחד מסבבי הזוגות הטובים ביותר היה דווקא בגלגיליות לקראת סיום ההרקדות כשאילן סוויסה היה המרקיד. אולי בשל מיעוט הרוקדים הוא העז ונתן רפרטואר לא שגרתי לפסטיבלים. ממש נהניתי. משם אצתי רצתי לסיום הרקדת הנוסטלגיה עם יאיר בינו.
סיום הפסטיבל היה כרגיל במגרשי הטניס, הפעם בניצוחו של רפי זיו המצוין. שלא כמו במרבית הפסטיבלים בהם הייתי, רפי לא נגרר לריקודים שמבריחים את מרבית הרוקדים לעמדת צפייה כשרק "הדוקטורים למחול" רוקדים, אלא השמיע ריקודים קצביים שאפשרו לרוקדים להוציא את טיפות המרץ האחרונות. עדות נוספת לאופי השונה של ההרקדה המסיימת השנה היה ריקוד הסיום היפה "אור וירושלים".
היה פסטיבל מהנה במיוחד ושמחתי שלא ויתרתי והגעתי!
אשמח לקרוא גם על חוויות של אחרים מההרקדות ומהמופעים בתגובות לכתבה זו.
בכתבה נפרדת בכוונתי לכתוב על נקודות שיש לדעתי לשפר בפסטיבל הבא.
תוכלו גם אתם לכתוב לארגון הרוקדים בתגובה לכתבה זו או ל
info@harokdim.org על נושאים לשיפור לקראת הפסטיבל הבא או על שיפורים בהם הבחנתם בפסטיבל זה. אנו נעביר את התגובות במרוכז להנהלת הפסטיבל.
|
|
|
|
