| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| הרהורים בנוגע לזרם הבלתי פוסק של ריקודים חדשים | פיל מוס - שיקגו | 25.12.16 | |
מצורף כאן תרגום לעברית של מאמר שהעליתי באינטרנט.
אין לי מושג למה, אבל לקראת סיום עוד שנה של ריקודי עם ישראליים, אני מרגיש צורך לשתף אתכם בכמה מתחושותי. לא מדובר כאן בהתגלויות מבריקות במיוחד, אלא רק איך אני מרגיש בקשר ל'מצב האומה" בעולם של ריקודי עם ישראליים.
אלה שעוקבים אחריי במהלך השנים יודעים שאני מתייחס לריקודי עם (או מה שיותר מדוייק – ריקודים ישראליים, מאחר שרובנו לא מגדירים את הריקודים החדשים כריקודי עם) כתנועה – תנועה גלובלית, אשר גם בתיאוריה וגם בדרך מעשית מחברת אותנו דרך אהבתנו לריקוד, קהילה, תרבות ישראלית, כיף וחיבור לישראל. עבורי עידוד תנועה זו הוא עניין של תשוקה והתחייבות שנמשך כ-45 שנה וב"ה עוד לא סיימתי.
לכן יש להתייחס אליי ואל הערותיי כאל אחד שהוא בתוך הקבוצה ולא כאל מישהו שבחר לעזוב או החליט להשמיץ את המצב הקיים, ובנוסף כאל אחד שלא מעוניין לערב פוליטיקה.
במהלך השנים הגישה שלי היא שהריקודים מהווים מעין שפה שיש בה פוטנציאל לאחד את כולנו, בכך שהם מאפשרים לנו "לדבר באותה השפה" בזמן שרוקדים את אותם הריקודים בכל מקום בעולם שבו יש חוגי "ריקודי-עם ישראליים", ללא כל קשר לשפה המדוברת באותה מדינה.
בשנים קודמות זה היה הרבה יותר קל, כאשר מספר קטן יותר של ריקודים נוצרו בארץ והופצו איכשהו לשאר העולם. יתכן כי הוכנסו שינויים מקומיים פה ושם, אבל במהלך שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, כולם רקדו את אותם הריקודים ולכן דיברו את אותה השפה. משנות ה-70 ועד היום, התחלנו לראות ריקודים שחוברו מחוץ לישראל בנוסף לאלה שחוברו בארץ. היו אפילו מקרים בהם כמה ריקודים חוברו לאותו השיר, ללא מודעות למה שנעשה גם בישראל וגם מחוצה לה.
במהלך שנות ה-70 ראינו גל של יצירת ריקודים חדשים. לפני כן הדבר היה אפשרי כי כולם ידעו את כל הריקודים, אולם באיזשהו שלב, בגלל כמות הריקודים החדשים, לא היה מציאותי לצפות שכולם יהיו מעודכנים בכל ריקוד חדש שנוצר ושילמדו את כולם. המצב רק הלך והחמיר, גם עקב יצירת אוירה של תעשיית ריקודי עם ישראליים, מספרם הגדל של מחברי הריקודים, ריבוי החוגים, מחנות הריקודים והסדנאות, וכמובן - בגלל היכולת להפיץ באופן מיידי כל ריקוד חדש דרך האינטרנט.
בקיצור: זה כבר הפך להיות בלתי אפשרי שכולנו נדבר את אותה השפה, מפני שלא כולם לומדים את אותם הריקודים.
בתור מרקיד, אני משתדל לארגן ערב של כיף עבור קהל האנשים שבאים לרקוד אצלי ומשתדל להציג את הריקודים שלדעתי יירקדו גם בישראל וגם במקומות אחרים. במקביל, אני מנסה לחזק את כל הריקודים שנלמדו בעבר. ברור, זה בלתי אפשרי, הן בגלל מספרם הרב של הריקודים והן בשל העובדה שלכל חוג יש רפרטואר ריקודים משלו. אפילו בישראל אפשר למצוא הבדלים רבים בין החוגים. בכל זאת – אני ממשיך לנסות, למרות שברור לי כי אני חי באשליות (האם עדיין רוקדים את "דון קישוט"?).
בכל מקרה אני משתדל לנהוג כמו אחרים בנוגע לבחירת ריקודים חדשים. אני עוקב אחר המתרחש ואחר הנהוג בחוגים גם בארץ וגם במקומות אחרים בעולם. אני שומר על קשר עם מרקידים אחרים בכל העולם על מנת להבין מה "הולך" בחוגיהם. כמו כן אני צופה בהרבה סרטונים וכו'.
ובכל זאת - יש כל כך הרבה חומר, כך שבלתי אפשרי כי כולנו "נדבר באותה שפה".
חשוב כי תבינו כי אינני אחד שטוען כי ריקודים ישנים יותר הם כולם "קלסיקה" וכולם נהדרים, והריקודים החדשים הם סתמיים ולא מספיק טובים על מנת לשרוד. ההפך הוא הנכון, ואני אפילו טוען כי בכל שנה מחברים הרבה ריקודים שווים וטובים. הבעיה היא שיש יותר מדי - אפילו שהם באותה רמה כמו הישנים יותר, אם לא יותר טובים.
אני גם לא חושב שהריקודים החדשים הם הסיבה העיקרית להדלדלות בתחום, ואף אפשר להגיד שהחומר החדש דווקא תורם לשמירה על אוירה דינמית ועל ריגוש בעולם הריקודים, ואולי גם להצטרפות של צעירים. ללא חידושים היה התחום של ריקודים ישראליים הופך למיושן ולפתטי.
אבל יש לריבוי המוגזם של הריקודים החדשים מחיר: זה גורם לפילוג ויוצר מחסום כניסה גם לוותיקים (שרוקדים לסירוגין בשלבים שונים בחייהם) וגם לטירונים, שחייבים ללמוד ה-מ-ו-ן עד שהם הופכים לקבועים. ותיקים שחוזרים אחרי תקופה למעגל מגלים שיש הרבה ריקודים שהם אינם מכירים ושיש צורך ללמוד. ללא השתתפות קבועה, הרוקד הופך לזר בארץ זרה במקום להרגיש שהוא "חוזר הביתה"...
האמת היא כי לדעתי אין פתרון ריאלי לבעיה. אינני חושב כי רצוי או אפשרי לשלוט בתהליך היצירתי. אינני חושב שאפשרי או רצוי ליצור תהליך שבאמצעותו מחליטים איזה ריקוד "מותר" לחשוף לקהל הרוקדים ואיזה ריקוד לא. אני אפילו לא בטוח אם יש דרך ממשית להשיג חוות דעת אובייקטיבית בנוגע לריקודים אשר "שווים הפצה" (אני נהנה מסקרי "ריקוד השנה", אבל גם הם לא לגמרי אובייקטיביים). כל זה משאיר כל מרקיד להתמודד לבד עם הדילמה. בוודאי נשתדל לשתף פעולה ולבדוק מה עובד טוב (או לא) בכל מקום, אבל לא בטוח כי זה ממש משפיע.
בסופו של דבר, אני יכול רק להמליץ לאלה שיוצרים ריקודים ולאלה שמאפשרים להכניסם לחוגים השונים שיבחרו בריקודים שיש להם הפוטנציאל המירבי להפוך לחלק משפה שהיא מובנת לכולם.
באיחולים לחג אורות שמח וברכות לכולם,
פיל מוס,
שיקגו.
|
| 3. | (*עממי) | | | | | כל הכבוד | | | עוד יחברו ריקודי עם לשירים של זמרים מחוץ לארץ ואז אוי לנו ואבוי לנו
דור הולך ונעלם
מציע להצטרף למרקידים שמכירים בערכיות הארץ הטובה |
| | 2. | (*מיריאם) | | | | | תגובה | | | מסכימה עם כל מילה שכתבת. |
| | 1. | EK46  | | | | | פיל מוס.הבעיה של ריבוי ריקודים | | | מתחילה אצלכם בארצות הברית ובארצות שעורכים בהם מחנות.
מנהלי המחנות מבקשים מהישראלים בארץ לחבר להם למחנות
עוד ועוד ריקודים חדשים.
המרקידים הישראלים שמחים לרעיון הזה,כי הם נוסעים על חשבון המחנות בכדי ללמד את הריקודים החדשים כפי שנתבקשו.
אז קודם כל אתה תעשה סדר אצלכם בחו"ל.
דבר שני חלק מהמרקידים אוהבים לחבר ריקודים חדשים
בתקוה שזה יפרסם אותם ויגדיל את מספר הרוקדים אצלהם בהרקדה.
בכל מקרה אי אפשר לעצור את יצירת הריקודים וזה ימשיך עד אין סוף.אין ולא יהיו חוקים שימנעו ממרקידים לחבר ריקודים ולהפיץ אותם ביוטיוב ובאתר רוקדים שהמנהל שם מתפרנס מכל ריקוד חדש שנוצר,למרות שהמנהל שם אומר שזה לא מוצא חן בעיניו. |
|
|
|
|
