| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| ריקודי עם ישראליים בקנדה | ליאון בלבן | אפריל 2008 | |
בקנדה יש מעט הרקדות וחוגים לריקודי עם ישראליים, והמעט שיש מתרכז בעיקר בערים: מונטריאול, טורונטו, אוטאווה, וויניפג, ונקובר. רוב החוגים נערכים במרכז הקהילתי היהודי של כל עיר שנקרא JCC - Jewish community center, ובדרך כלל קהילת הרוקדים מורכבת מכרבע דוברי עברית (רובם ישראלים) והשאר יהודים מקומיים.
במונטריאול יש שני חוגים, אחד בהדרכת המדריך מוריס פרץ (ויוצר 7 ריקודים) והשני בימי שני בהדרכת פיטר סמולש במרכז הJCC באזור סנוודון. בעיר הבירה אוטאווה ובוויניפג יש חוגים קטנים. במערב קנדה בוונקובר, יש חוג בהדרכת נונה מלכי (יוצרת ריקוד הזוגות "חי למענך"). מספר הרוקדים בהרקדות בקנדה אינו גדול ובממוצע בין 30-60. מחיר הכניסה לערב, בממוצע כ5-6 דולר קנדי שזה בערך 20-25 ש"ח. (ראה קישורים לתמונות למטה).
אני מתגורר בטורונטו ומשתתף בכל 4 החוגים שיש כדלהלן:
בימי שני יש חוג למתחילים ב JCC, המרכז הקהילתי היהודי בצפון טורונטו, בהנהלת המדריכה הוותיקה תמי קרנרמן בסיועה של הלן ווינקלר. החוג מתחיל ב 19:30 עד 22:00. בחוג מלמדים מהצעד הראשון עד לבינוניים. בשל המספר הקטן של המשתתפים ובחוסר בנים – מלמדים רוקדים כמעט רק מעגלים. מטרת החוג היא לספק ידע בסיסי של צעדים וריקודים למתחילים כך שבסוף השנה יתחילו להשתתף בחוגים יותר מתקדמים.
בימי שני, יש חוג נוסף באולם הספורט של בי"ס היהודי "ביאליק" בו מתקיים חוג/סדנה, בעיקר לריקודי זוגות בהדרכת סופי אזן ויוסי שטראוך - שניהם מדריכים ותיקים ומנוסים. כאן הדגש הוא בלימוד וליטוש ריקודי זוגות, בעיקר מהיותר חדשים מחמש השנים האחרונות. בדרך כלל רוב המשתתפים באים בזוגות, אך מאד מקובל לרקוד עם מי שנמצא. יש שיתוף פעולה בין כולם ואין בעיה לבת להזמין בן פנוי או להפך.
ביום שלישי יש חוג נוסך ב JCC הפעם בהדרכת תמי קרנרמן, לורי מרכוס ומיכאל וינוקור. בחוג זה בשעות 20:00-23:00 יש מגוון רחב של ריקודים מהחדשים ביותר ועד "נכסי צאן וברזל" יותר ישנים. כאן המקום לדבקות וכל מיני ריקודים שבארץ שמורים לערבי "נוסטלגיה". בד"כ מלמדים כשני ריקודים לערב, אחד מהחדשים (לא בהכרח) וגם יותר ישנים, זוגות ומעגלים. חוג זה קיים כבר עשרות שנים. אני זוכר שהשתתפתי בחוג בשנות השמונים ואחרי הפסקה של 20 שנה חזרתי לרקוד בחוג לפני שנתיים. האולם הוא סטודיו לריקוד, ממוזג, כך שיש ריצפת פרקט טובה, אך מצד שני הוא לא גדול כך כשיש יותר רוקדים אז קצת צפוף (אך לא כמו באוניברסיטה...). מספר הרוקדים בממוצע כ40, ויש כיבוד עם שתיה חמה ולפעמים חטיפים. המחיר לכניסה 6 דולר, (בערך 25 ש"ח). המקום נמצא על רחוב ראשי, כך שקל להגיע בתחבורה ציבורית ויש גם חנייה חופשית בשפע.
באותו מקום ואותו אולם, פעם בשלושה חודשים, ביום ראשון בערב נערך ערב ריקודים "קלאסיים" או כמו בארץ "נוסטלגיים". לערב זה באים יותר רוקדים עד כ 70 , גם כאלה שלא באים להרקדות הרגילות מכיוון שאינם אוהבים או אינם יודעים את הריקודים החדשים. כאן רוקדים מריקודי רבקה שטורמן, אליהו גמליאל, יענקל'ה לוי, יואב אשריאל, בנצי תירם וכו'. האוירה יותר שמחה, ובמעגלים איפה שצריך מחזיקים ידיים. הבעיה היא שההרקדה מאד קצרה רק שעתיים מ 20:00 עד 22:00.
ביום חמישי יש חוג יותר גדול, גם כן בהדרכת סופי אזן ויוסי שטראוך, מצפון לטורונטו בבי"ס עירוני "ת'ורנלי" באולם ספורט גדול עם רצפת פרקט וחניה חופשית בשפע. התחבורה הציבורית למקום דלילה בשעות הערב כך שצריך להגיע ברכב או לארגן הסעה. ההרקדה מתחילה ב19:30 ועד 20:30 מלמדים ריקודי מעגל מתחילים כגון: בפונדק קטן, על כנפי הכסף, הורה חדרה, הנה מה טוב, שירי לי כנרת, ארץ ישראל יפה, כשנבוא. ב 20:30 מתחילים שעה ורבע של ריקודי אמצע הדרך ויותר מתקדמים, ולפעמים מלמדים ריקוד חדש. למשל לפני שבוע למדנו את "צלצולי פעמונים" לפי שיר של יואב יצחק. הריקודים האופיינים הם למשל: אם תרצי לדעת, כמה מזל, ממריאים, אור חדש, דבקה ענבר, אמצע הלילה בכפר, אל תשאל אותי, פני מלאך, סלמאתי. הדגש נראה לי על ריקודי השלישיה רפי זיו-גדי ביטון-שלמה ממן. אין כמעט זכר לריקודים בסגנון מושיקו או דבקות, כנראה מכיוון שהמדריכים לא מכירים חומר יותר ישן. מ21:45 עד לסיום ב22:30 יש סבב זוגות וגם כאן שולטים ריקודי השלישיה הנ"ל. אין סיכוי לריקוד כמו "מי לי יתן", "לילה לילה" או "חולות מדבר". בהרקדה זאת יש מספר גדול של ישראלים (אולי כשליש) מאחר שזה קרוב למרכזי מגורים מצפון לטורונטו בהם גרים הרבה ישראלים. אחרי ההרקדה נהוג לפעמים לצאת לבית קפה סמוך ומעניין שכמעט תמיד רק דוברי העברית באים, כי אע"פ שבריקודים כולם ביחד ויש יחסי חברות עם היהודים הקנדים, הרי מחוץ להרקדה זה לא נמשך. זה גם עניין של מנטאליות ים תיכונית - שיוצאים מאוחר בערב לבלות לעומת הקנדים ששעת 23:00 זה שעת כיבוי אורות.
ביולי בשנת 2006 נערך כאן לראשונה פסטיבל ריקודי עם ישראלים למשך שלשה ימים בהשתתפות רפי זיו וירון מליחי. לפסטיבל זה הגיעו מאות רוקדים מרחבי ארה"ב, קנדה ואירופה. ב2007 התקיים הפסטיבל השני עם רפי זיו, נפתלי קדוש ועופר אלפסי. לפסטיבל 2008 יבואו דודו ברזילי וירון מליחי. באירועים אלה צילמתי מספר מצגות ריקודים שניתן למצוא באתר הוידיאו של גוגל. האוירה בפסטיבל זה מאד חברותית ושמחה. עולם הריקודים הישראליים בצפון אמריקה הוא כזה שאותם אנשים מסתובבים בכל המחנות ותמיד אפשר לפגוש פנים מוכרות. (ראה קישורים לתמונות למטה).
מזה עשרים שנה אני גם משתתף, בימי שישי, בחוג לריקודי עמים באוניברסיטת טורונטו. כאן רוקדים ביחוד ריקודי בלקן ומשלבים גם די הרבה ריקודי עם ישראליים, אך רק ממש מריקודי היסוד: ערב בא, הורה מדורה, ערב של שושנים, בת תימן, סובי ממטרה, דבקה עוד, מה נאוו, דודי לי, מזורקה ישראלית ועוד. לאחרונה גם נוספו אוורה טו, מוכר הפרחים וערב טוב. בחוג זה אין מושג מי זה גדי ביטון או שלמה ממן. רוב המשתתפים אינם יהודים, אך הריקודים הישראליים חביבים עליהם מאד בגלל הצעדים והמוסיקה השונה מריקודי הבלקן והקפיצות והדילוגים בריקודים הישנים.
ברוב בתי הספר היהודיים יש פעילויות הכוללות לימוד ריקודי עם ישראליים, במיוחד במועדים הקשורים לחגים. בדרך כלל לומדים שם את הריקודים מהדור הראשון: צדיק כתמר, הורה מדורה, ושאבתם מים, מה נאוו, ויבן עוזיהו, קומה אחא, ולפעמים ריקודים יותר חדשים כגון ארץ ארץ, על שדנו, עוד לא אהבתי די, צל עץ תמר, על כנפי כסף. גם מספר בתי כנסת מקיימים חוגים מאד קטנים לחברי הקהילה, בד"כ רק לנשים וברמת מתחילים.
מזה 38 שנים נערך בעיר פסטיבל ה"ריקודיה" של ריקודי עם ישראליים בהשתתפות ילדים מכל בתי הספר היהודיים. הפסטיבל נוצר ומנוהל ע"י תמי קרנרמן, מורה ומדריכה ותיקה לריקודי עם.
בכל שנה מכינים כ 8 ריקודים בנושא מסוים. השנה תתקיים הריקודיה ב 6 באפריל וכמובן הנושא הוא "בת שישים" והריקודים שיוצגו הם: הדגל שלי, כאן ביתי, ונשיר כולם, כוכב הילדים, לצפון באהבה, היי דרומה ויום הולדת. בשנה שעברה וגם השנה השתתפתי בצילום והפקת מצגת הוידיאו להדרכה לריקודים שחולק לכל המורות מבתי הספר המשתתפים בריקודיה. כולם משתתפים בהתנדבות וההכנות מתחילות כבר בחודש דצמבר.
לילדים המשתתפים בריקודיה זאת הזדמנות להכיר את ריקודי העם הישראליים והמטרה היא שהם ימשיכו בתור יותר מבוגרים. ואכן בין הרוקדים בהרקדות יש מספר ניכר שהשתתפו בריקודיה כשהיו ילדים. אפשר לומר שכמעט לכל יהודי קנדי שהלך לבית ספר יהודי יש סיכוי לידע בסיסי בריקודי עם, והדבר בכלל לא זר להם.
לדעתי יש מספר הבדלים בין ההרקדות כאן להרקדות בארץ:
(א) מספר האפשרויות להרקדות כאן הוא מוגבל מאד. למעשה לרוקד ממוצע יש רק שתי הרקדות עיקריות ואפילו אם הוא מוכן להרחיק לכת- אין לאן. בהשוואה, מי שנמצא במרכז הארץ ומוכן לנסוע קצת, יכול לבקר אולי בעשרים הרקדות וחוגים בשבוע או יותר, בסביבות ת"א, כפר סבא, פתח תקוה, רעננה, ראשון.
(ב) תופעת ההרקדות החופשיות הנערכות בארץ (בפתח תקוה, הרצליה, רעננה, בחופי הים): בטורונטו אין דבר כזה בכלל. התופעה קיימת רק במונטריאול בקיץ, בחודשי יולי ואוגוסט, בכל יום שלישי בערב, שם מתקיימת הרקדה חופשית במקום נפלא ליד אגם קטן בפרק מונט רויאל בהנהלת המרקיד מוריס פרץ.
(ג) הרפרטואר/מאגר הריקודים מתוכו אנו רוקדים הוא מצומצם מאד בהשוואה להרקדות בארץ. אני קורא את הדיווחים מההרקדות בפורום תפוז ופורום סברס, ואע"פ שאני מכיר הרבה מהשירים או הריקודים, אצלנו הם מעולם לא נרקדו. יתכן שאחת הסיבות היא שהמדריכים כאן אינם מרקידים מקצועיים שעושים זאת למחייתם כמו הרבה מרקידים בארץ. גם אין להם הזדמנויות להשתתף בהשתלמויות וסדנאות שונות שנערכות בארץ לעיתים תכופות. הבעיה היא בייחוד בריקודי הביניים משנות ה70-90. עתה בעידן האינטרנט, הריקודים החדשים נקלטים כאן יותר מהר מאחר שחלק גדול מהריקודים מוצג במחנות השונים בארה"ב או כאן והמדריכים המקומיים יכולים להשתתף וללמוד אותם שם.
(ד) כפי שאני מבין מהפורומים, יש במספר הרקדות בארץ בעיה חמורה של רעש ומוסיקה מחרישת אוזנים. כאן אין בעייה כזאת, יתכן בגלל שהאולמות והחוגים יותר קטנים, הציוד יותר קטן וחלש וגם המדריכים מאד קשובים לבקשות.
(ה) מההשתתפות בפורומים גם נראה לי שיש בעית חוסר בבני זוג לריקודי זוגות וגם הבעיה של איך להזמין, הגישה והיחסים בין נשים לגברים בנידון. אע"פ שגם כאן יש פחות בנים בריקודים, הרי האוירה היא פתוחה וידידותית ואין בעיה להזמין מישהי או מישהו פנוי לריקוד, גם מכיוון שמספר הרוקדים קטן וכבר מכירים כמעט את כולם.
(ו) קראתי שבארץ לפעמים יש כאלו הרואים את ריקודי העם באור שלילי (בייחוד בין בני זוג שלא רוקדים) כאילו זה מקום למפגש חברתי, בגידות או חיפוש של פו"פ. אפילו קראתי שיש מספר ניכר של רוקדות ואולי גם רוקדים שיש להם בעיה רצינית להשתתף בריקודים, והיו מספר מקרים של אלימות מכך. אני מעולם לא שמעתי כאן שיש בעיה כזאת למישהי לבוא לריקודים, אם כי איני יכול לומר שמעולם לא התפתחו כאן יחסים בין בני זוג לריקודים מעבר לריקוד...
(ז) הבדל חשוב מאד הוא אורך ההרקדות הקצר - אין כאן שום הרקדה הנגמרת אחרי 23:00 כך שמקסימום יש 3 שעות ריקוד או הדרכה בעוד שבארץ, רוב ההרקדות המרכזיות נגמרות הרבה אחרי חצות ולפעמים בשעות הבוקר המוקדמות. אף על פי שהמחיר כאן הוא כמעט כמו בארץ, מקבלים בארץ יותר תמורה למחיר הכניסה גם בגלל שיש יותר שעות וגם שבמספר הרקדות יש שני אולמות ושני מדריכים עם אפשרות בחירה. כאן אין דבר כזה.
(ח) בשום אופן לא מקצרים, חותכים או מאיצים ריקודים באמצע כדי להספיק יותר ריקודים בערב. כפי שאני מבין בארץ זה תלוי במרקיד ובחוג, ואני מבין שיש גם כאלה המרוצים מכך. לדעתי המנהג פסול כי הדגש הוא על הכמות ולא הייתי רוצה להשתתף בהרקדה בה זה קיים.
חוץ מהשתתפות כרוקד בחוגים השונים, אני מעוניין גם לתרום בנושא ואני עושה זאת בשתי צורות: אחת היא תיעוד ריקודי העם בחו"ל בצילום וידיאו ותמונות שאותן אפשר לראות בקישורים המצורפים ובנוסף אני גם מעורה במוסיקה הישראלית בתור מוסיקאי (גיטרה ושירה) לשירים ישראליים, יהודיים וחסידיים ומופיע באירועים או אצל ארגונים יהודיים וישראליים (בתי אבות, בתי חולים, בתי כנסת) בחגיגות וחגים. אני משתתף גם כחבר פעיל בפורום ריקודי העם "סברס" בניהולו של דב אורבך ו"הורתנו" של יום-טוב אוחיון בכינוי LeonB כמו גם בפורום תפוז בהנהלת ירון מישר, רויטל ופרפר צהוב. כמו כן אני נמצא בקשר טלפון ואימייל עם מספר מרקידים, יוצרים, חברי פורום ודמויות אחרות בריקודי עם בארץ ובעולם, ואשמח מאד לתקשר ישירות באמצעות אימייל או טלפון עם מי שמעוניין/ת.
קישורים:
אלבום תמונות מפסטיבל הריקודים 2007
אלבום תמונות מהריקודיה
אלבום תמונות בהרקדות במונטריאול
אלבום תמונות מהרקדת נוסטלגיה בטורונטו
אתר ריקודי העם בטורונטו
אתר ריקודי העם בוונקובר
אתר תמונות של ארגון ריקודי העמים בקנדה
April 1, 2008
דוא"ל ליאון בלבן
|
|
|
|
