| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| ויה דולורוסה | דורון גרין | אוגוסט 2008 | |
אתמול למדנו ריקוד חדש. יתכן מאד ששמו "חולמת" אף כי יתכן מאד שרק חלמתי על כך...
המרקיד אמר שהוא רק עושה חזרה, אבל לי הוא נראה כמו חדש לחלוטין. אמנם בשבוע שעבר נכחתי בהרקדה אך זו לא סיבה מספקת עבורי בשביל לזכור ריקוד.
במקרה זה דווקא, מצאתי צידוק נאות. בת הזוג השותפה מהשבוע שעבר הייתה יפה מידי והסיטה את מוחי המוגבל מדרך הישר...
הנחתי את התירוצים בצד, לקחתי החלטה גורפת! אלמד את הריקוד ויהי מה!!!
ההתחלה הייתה ממש קלה. הולכים קדימה עד 4.
אחר כך מחליפים מקומות ואני חורט במוחי סימנים. אחרי תרגול החלק הראשון, אני זוכה לחיוך מעיניה הכחולות של זוגתי וכל הסימנים פורחים...
עוברים לקטע שני. אני מתייחס אליו כאילו אין קטע ראשון ומשתמש באותם סימנים. סופר כל הזמן מאחת עד ארבע כדי שלא אסתבך עם מספרים גבוהים... (להרקדה לא נעים להביא מחשבון...)
חוזרים לתרגל את שני החלקים ברציפות ואני נאחז בזוגתי מבלי להביט לה בעיניים (כדי להישאר מרוכז).
לא האמנתי בעצמי."יצא לי"!
מעודד מההצלחה עברנו לקטע שלישי. הקטע מביא למשבר בגלל העמידה עם הגב למרקיד. אני מתרכז באישוני עיניה הכחולות של זוגתי ומשתמש בחלק השחור כראי בו משתקפת דמותו הננסית של יום טוב המרקיד... אני רואה ומבין אך שוכח שבתמונת ראי כל התנועות מתהפכות בכיוונים וכך אני מושך את זוגתי בחזקה לכיוון הלא נכון...
שני הרקדנים המהוללים העומדים לצידי מחזירים אותי לסדר. זוגתי הנאווה עושה סימנים של "אתה מסוגל ליותר" ואני מרים מהרצפה את שרידי הביטחון שהיו לי מהשבוע שעבר...
בקטע הבא יש הסתבכות עם תנועות ידיים שבדרך כלל אני טוב בזה אז עברתי אותו בשלום. בחזרה הסופית גיליתי שהעיקשות משתלמת, זכרתי את כל החלקים בשלמות אבל לא הצלחתי לשמור על הסדר הנכון שלהם.
בחזרה הגנראלית יצאתי גדול! אפילו החיוך המפתה עם העיניים הכחולות לא הוציא אותי משיווי משקלי. "שיחקתי אותה"! אפשר לומר שנהניתי מההישג וחלקתי מחמאה בלב ליום טוב.
בסבב האחרון של הזוגות אחר חצות נתקלתי שוב בריקוד חדש לחלוטין. זוגתי נשבעה שלמדנו אותו באותו יום....
|
| 6. | דורון ג1  | | | | | סימון היקר | | | אם היית קורא באדיקות את יתר סיפורי, היית יודע שמזמן הצטידתי בMP4, רק שאין לי ילדים בבית כדי ללמוד איך מפעילים אותו... |
| | 5. | (*סימון) | | | | | דורון הנכבד | | | קנה לך MP3 ושמע מדי פעם את השיר הדרוש, ואם אפשר- גם 10פעמים. האמן לי - זה עובד! אתה פתאום זוכר חלק מהצעדים. |
| | 4. | שיר למענך  | | | | | פעם, כשהייתי צעירה (כמעט כמו היום) | | | ולקחתי ברצינות את ההרקדות, ומאוד היה חשוב לי לזכור כל ריקוד, כי לא היה לי בנזוג קבוע, אז לא רציתי לפשל אם כבר מישהו טורח ומזמין אותי, לכן, כמו שהסתיימה ההרקדה באמצע הלילה, מיד באוטו עוד לפני שהתנעתי, הייתי רושמת את צעדי הריקוד בפינקס שהיה מיועד לכך מבעוד מועד. ואז, יום לפני ההרקדה (רקדתי פעם אחת בשבוע ממש כמו היום), הייתי מנסה לפענח מה רשמתי בפינקס, ומשננת את הצעדים. מה אגיד לכם, אני לא מזדהה כאן כדי שבני הזוג שלי מאותם ימים לא יהרגו אותי, כי הייתי עושה סמטוכה אחת גדולה מכל הצעדים, ומושכת את בן הזוג לכל הכיוונים (ההפוכים כמובן), וניתקלים בכל הזוגות מ-4 כיווני האוויר, ואז, עדיין לא הבנתי למה בני הזוג שלי הם חד פעמיים, למרות שהייתי די חתיכה, ועם המון מוטיבציה לרקוד, עובדה שזה לא שבר אותי, ו-30 שנה אחרי אני עדיין בתמונה, ועדיין מתעקשת למשוך לכיוונים ההפוכים, אלא שעכשיו זה נעשה בסטייל. |
| | 3. | ידיד נפש   | | | | | תודה על הכבוד והאמון | | | אני מציע לבטל את הריקוד שבו בני הזוג באחיזה רגילה, הבן מתחיל בשמאל והבת בימין.
;-) |
| | 2. | דורון ג1 | | | | | הרי ידידי | | | תשובתך המנומקת מזכה אותך בזכות ראשונים לבטל ריקוד!
במה תבחר? |
| | 1. | ידיד נפש | | | | | הדרך לא ארוכה, אך נדונו לצעוד בה כל שבוע מחדש | | | בעוד ישו צעד בדרך היסורים רק פעם אחת, אנו נאלצים מדי שבוע לצעוד שוב באותה הדרך ולאמץ את זכרוננו הקלוש ממילא בעומס של עוד כמה צעדים.
נכון, מדי פעם עולה ריקוד חביב ולעיתים רחוקות אפילו פנינה של ממש, אבל לעיתים קרובות מדובר באוסף צעדים לא מרשים לשיר מרשים עוד פחות שיחלוף כלעומת שבא.
דורון מתאר בהומור רב ולא בפעם הראשונה את דרך היסורים בלימוד ריקוד (למרות שהוא רקדן מחונן בעצמו). אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר?
אולי הפתרון לקוח דווקא מעולם התינוקות. כפי שהומצא החיתול החד פעמי, יוגדרו מראש ריקודים חד פעמיים. הם ילמדו בערב. ירקדו פעם אחת ויזרקו.
מי שלמד - רקד, ומי שלא - ילמד ריקוד חדש בשבוע הבא.
באופן זה לא נקפח אף יוצר, כי הריקודים של כולם ילמדו. מצד שני לא נתאמץ לזכור את הריקוד בשבוע שאחרי, ולהודות בפני בת הזוג שאין לנו אפילו זכרון עמום מהריקוד שנלמד בשבוע שעבר.
בעצם, אולי ריקודים אלו כבר הומצאו ונלמדים ורק שכחו לספר לנו? |
|
|
|
|
