| אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
| לכל אחד יש את עין כרם שלו | יצחק ועקנין | 8.5.09 | |
כפר ציורי וקסום הוא עין כרם, חבוי בהרי ירושלים. כפר פסטורלי אשר לאחד יזכיר נופי פרובנס ולאחר את טוסקנה. אין ספק שעין כרם הצליחה עד היום, למרות לחצי כרישי הנדל"ן, לשמר את צביונה המסורתי, המקראי, הכפרי והבינלאומי. שמות רבים ניתנו לכפר לאורך השנים מאז ימי המקרא, סיפורים רבים שזורים כאן, סיפורי אוצרות טמונים, סיפורים אישיים נוגעים ללב וכמובן, סיפורי אהבה ומלחמות.
נשמע את סיפורו של היהודי העשיר שהתנצר ותרם את עושרו לכנסיה, ומה קרה ליהודיה שהתאהבה בערבי נצרי, בשורת הסוציאליזם שיצאה מכאן לפני מאות שנים, ומדוע נערפו ראשיהם של שני תושבי הכפר ועוד..
הסיור כלל את האתרים הבאים:
בית היהודיה- הבית בו התגוררו אלגרה לבית בלו, בחורה ממחנה יהודה, אשר אביה היה הקברן הראשי בירושלים, וג'ברא פרנסיס, ערבי נוצרי אשר לימים הפך לספק הבשר הראשי של צבא המנדט בירושלים. סיפור אהבה לא ייאמן לתקופה של סוף שנות ה-20 , תקופה של פרעות ומכשולים נוספים שעמדו בדרכם. הסוף העצוב של דחיית אלגרה ע"י המשפחה ממחנה יהודה כאשר ביקשה להצטרף לשבעה לכבוד אביה מנחם. בתכנית "שבת סלאם" ששודרה בערוץ הראשון הונצח אחד המפגשים בין שמעון בלו, שהיה מנהל בנק בירושלים לבין יוסוף רחיל, בנם של אלגרה וג'ברא, שהיה בזמנו בעל חנות ספרים במזרח ירושלים.
מנזר אחיות ציון - הוקם ע"י היהודי המומר אלפונסו דה רטיסבון, יליד סטרסבורג ובן למשפחה אמידה. את כל הונו תרם להקמת מנזרים ובתי יתומים, שמילותיו האחרונות על ערש דווי היו: "הנוף הזה של עין כרם, בו חייתי עשרים וחמש שנים, הוא מן הסתם הדבר היחיד אשר יחסר לי בעולם הבא". אלפונסו חי בין השנים 1814 ל- 1884. ביקרנו בגן המקסים בו עדיין ניתן לראות שני עצי ארז לבנון אשר רטיסבון נטע אותם כאשר שב מלבנון בשנת 1863. המשכנו לחלקו המערבי של הגן לתצפית אל עבר נחל שורק ושם סיפרנו על עץ החרוב וחשיבותו במסורת היהודית-ישראלית.
תצפית אל הר אורה או הר האלוהים. במורדותיו של ההר צפינו על "גורני" - הכפר הרוסי והכנסיה הבלתי גמורה של אלכסנדרה פיודורובה, קדושה רוסית, נינתה של המלכה ויקטוריה ואשתו של סרגי מושל מוסקבה, כיצד שניהם נרצחו בידי המהפכנים הרוסים וכיצד גופתה הוברחה דרך סין עד לירושלים והיא קבורה בכנסיה הרוסית בהר הזיתים. הזכרנו את האגדה על הנזיר הרוסי טיחון, שהיה מתהלך יומם ולילה ובידו נר, כאשר נשאל מדוע הוא נושא נר נהג להשיב: "אני מחפש את האמת הצרופה, כשאמצאנה -שם אעצור". לבסוף מצא את האמת בעין כרם!
חלפנו ליד הכנסיה היוונית אורתוקסית, וציינתי שלעניות דעתי, ייתכן והנזירה תיאודורה המוזכרת בספר "מישהו לרוץ איתו", היא זו ששמרה על המנזר שנים רבות. את הנזירה הזו הכרתי אישית ושמעתי ממנה סיפורים על עין כרם הישנה, על כפר הנוער של רחל ינאית בן צבי שהיא טענה שהכירה אותה. לפעמים ראיתי אותה בשוק מחנה יהודה, אך שני הזכרונות החשובים שלי ממנה קשורים לביקורי בכנסיה עם קבוצות מטיילים: תמיד היתה מסבירת פנים, נענתה לבקשתנו לפתוח את הכנסיה ובעת הפתיחה היא החלה לפתוח מהמנעולים הנמוכים, אך כאשר הגיעה למנעול השישי או השביעי הגבוה, בחן ובחיוך מסרה לי את צרור המפתחות היקר. הדבר הנוסף קשור לאיקונות בסגנון ביזנטי, שהן בחלקן יצירות שלה אותן ציירה גם כאשר פחת כושר הראיה שלה. את האמנות הזו היא למדה לבד בכוחות עצמה. אין ספק היתה אישה אוטודידקטית.
בקצה רחוב האורן, לפני הגעתנו למעין, ראינו את הבית המהודר של ד"ר יואכים, רופא העיניים העשיר והקמצן שעזב לעמאן בשנת 1948. סיפרנו על המכולת של מרציאנו שעמדה בקצה הבניין שם נתגלה מטמון מטבעות זהב.
הגענו אל מעין מרים, מקום המפגש של מריה, הבתולה מנצרת, ואלישבע. ממול ראינו את בית מוכתאר הכפר שאירח בשנת 1883 את הקצין הבריטי צ'רלס גורדון, לוחם וגיבור אהוב המלכה והעם הבריטי, אשר מעלליו ארוכים מאסיה ועד אפריקה, ואשר בעת שהותו בכפר בו נולד יוחנן המטביל, לא שיער שסופו יהיה דומה. בתום שנה בעין כרם נתבקש לחזור לחארטום להילחם במורדים. הפעם נכשל בקרב נגד המצביא הסודאני מוחמד אחמד איבן עבדאללה, המנהיג שהכריז על עצמו כמהדי. לאחר עשרה חודשי מצור פרצו המורדים את מצודת חארטום וערפו את ראשו של גורדון. סיפור הגיבור הזה הונצח בסרט הוליוודי.
מכאן עלינו אל כנסיית הביקור, מקום בו ביקרה מרים הבתולה את קרובתה אלישבע. ברגע שגילתה מרים כי אלישבע הרה, היא פצחה בשיר הלל הידוע בשם "המגניפיקט", אשר תוכנו מזכיר את שיר ההלל של חנה על הולדת בנה שמואל. ביקרנו בתוך המתחם הכולל את הכנסיה הביזנטית הישנה והכנסיה המודרנית העליונה עם הפסיפסים ידי האמן ואגאריני ממנו ביקש מיכאל ארדון ללמוד את אמנות ציורי הקיר.
המשכנו לטפס על הר אורה וביקרנו ב"בית אבינו", המתחם של המשיחיים. נכנסנו לגן הנאה וישבנו לשיחה מעניינת עם אייל, אחד האחים החיים שם בשיתוף, על פי נוהג הקהילה.
בתום הסיור קראנו את מילותיו המדהימות של משה עמירב מתוך ספרו "עין כרם". אבקש להדגיש בהזדמנות זו כי המקור המהימן ביותר אודות עין כרם הוא ספרו של עמירב והוא תוצאה של מחקר ארוך שנים, פרי עבודה והשקעה מרובה, ובהזדמנות זו אבקש להודות לו על הידע שרכשתי בזכות ספרו. הוא מספר שהוא פגש את האב הפרנציסקני פדרו, בבית הכנסת בעין כרם בתפילת כל נדריי. לתדהמתו באותו זמן פרץ האב הנוצרי בבכי נורא. בתום התפילה שאל אותו עמירב לשלומו וזה השיב לו שהוא מעולם לא סיפר לאף אחד שהוא בן למשפחת אנוסים מספרד, שהמירה את דתה בגרנדה כאשר המלך פרדיננד ואיזבלה גירשו את היהודים או אילצו אותם להמיר את דתם. הוא עצמו נולד בסיביליה, אך הוריו דאגו לשמר את דתם בסתר. כאשר הוא הוסמך לנזירות, הוא ביקש לשרת בארץ הקודש במקום הקרוב ביותר לעם היהודי. בהמשך עמירב מספר על פגישתו עם ויקטוריה כהן, עולה חדשה ממרוקו, אשר סיפרה על חייה, על פז עיר הולדתה ועל בעלה שהיה קצין בלגיון הצרפתי, איש גאה מאוד וקצין מצליח, אך עם הגעתם לארץ בשנת 1949 לא היתה פרנסה ועקב המצב הקשה בעלה נפטר משברון לב. בהמשך היא מספרת שבמקור, משפחתה גלתה מגרנדה בעת גירוש היהודים שכן משפחתה סירבה להמר את דתה וכך הגיעו אבותיה לעיר פז. בהמשך משה מספר את המפגש עם חאג' עלי כונאס, שהיה תושב עין כרם ומאז 1948 מתגורר בבית ג'אלה. זה האחרון ביקש לבקר בביתו לשעבר ובלווית משה מגיע לביתה של ויקטוריה כהן. ויקטוריה חוששת שמא עלי כונאס מבקש את ביתו בחזרה. היהודיה בכל זאת מכניסה אותו אל הבית שם הוא מזהה את הפאטיו, את העצים שנטע, את החלון שדרכו הציל את בנו מוחמד משריפה שפרצה בבית והוא פורץ בבכי. בסוף הביקור שואל אותו משה עמירב על משפחתו ועלי עונה שמשפחתו הגיעה לכאן במאה ה-15, בעת בה היו עוד מספר משפחות מוסלמיות שהגיעו לכאן באותה תקופה, ושמשפחתו היתה משפחת לוחמים בגרנדה שגורשה משם לפז שבמרוקו . סיפור מאלף אודות הנוף האנושי של עין כרם.
לא הספקנו לבקר במוסקוביה שהוא הכפר הרוסי, גם לא בכנסיה הפרנציסקנית יוחנן המטביל, לא ביקרנו בגלריות האמנים וגם לא ישבנו ליהנות משפע המסעדות במקום. נשאיר אולי לטיול אחר בעין כרם.
|
|
|
|
