אתר ארגון הרוקדים לריקודי עם ישראליים www.harokdim.org |
|
פינת מרקיד בנעלי בית והפעם עם משה תלם | עטרה גולדרינג צור ועדי חבד | 4.2.11 | |
"אני משה תלם הולך בתלם המחרשה שלי..."
הפעם נפגשנו עם אחד המרקידים היותר ותיקים והיותר ידועים בעולם ריקודי העם - עם משה תלם.
משה תלם תמיד הצטייר בעינינו כאחד המרקידים השורשיים והמחוברים לאהבת הארץ, לעבודת האדמה ולכל היפה והטוב שיצרנו, לרבות תפיסת העולם של קולקטיביזם שיתופי, אהבת האדם ועזרה לזולת. תפיסה זו ליוותה אותנו עוד לפני ששוחחנו עימו לעומק ולפני שעמדנו מקרוב על אופיו.
התחושה הזו רק הועצמה לאחר השיחה עימו, ולמדנו כי באמת מדובר באדם אמיתי המתפרנס מהחקלאות ועושה זאת באהבה רבה, אך מתקבל הרושם כי אהבתו לריקודי העם אינה נופלת ממנה ואולי אף עולה עליה. משה תלם הוא איכר עם נשמה של רקדן ואוהב את ריקודי העם ללא כל סייגים.
משה, ספר מעט על עצמך...
מילדותי התחנכתי על ברכי ההתיישבות העובדת ועד היום אני מתפרנס מעבודת החקלאות במשק שיש לי במושב רשפון. כבר בילדותי התוודעתי לריקודי העם והמרקיד הראשון אצלו רקדתי היה עוזי אדורם שהרקיד ברשפון.
בזמנו נפצעתי (5 כדורים) ולאחר תקופת החלמה של שנתיים חזרתי לרקוד.
בתום השרות הצבאי (נח"ל מוצנח) ובעידודו של יואב אשריאל עברתי הכשרה והפכתי מרקיד מוסמך לריקודי עם. אציין כי בקורס השתתפו אז יוסי אבוהב, תמר אליגור ואחרים. התחלתי להדריך ריקודי עם לבני נוער והאקורדיוניסט שלי היה איתן אורן. המשכתי להדריך ריקודי עם במשך עשרות שנים בארץ ובסמינרים בחו"ל ובצעתי תפקידים מרכזיים מאד בארגון המרקידים, לרבות תפקיד הגזבר ויושב ראש הארגון. תמיד הקפדתי ללכת בדרכי שלי ועם האמת הפנימית שלי אשר לא תמיד הייתה במרכז הקונצנזוס.
מה מאפיין אותך כמרקיד?
אני מאד מסודר בעבודתי ומתייחס לכך ברצינות רבה מאד. חובתי כמרקיד לעשות הכל ולתת את הכל, כך שבתום ההרקדה ייצאו הרוקדים לביתם עם תחושה של סיפוק מלא והרגשה של התרוממות רוח. צריך לזכור שערב ריקודי עם מהווה אירוע חברתי, אך כזה המתחבר לאהבת ארץ ישראל. את המסרים הנוגעים לאהבת הארץ אני מקפיד להעביר בהרקדות לא רק בארץ אלא גם במחנות להם אני שותף בחו"ל.
חשובה לי מאד ההתייחסות לאנשים, למוסיקה, לפולקלור ולכך שהרוקדים יקבלו תמורה מלאה לציפיות שלהם ולתשלום אותו הם משלמים.
צריך להבין כי הרוקדים באים להרקדה כדי ליהנות ולא כדי להתייסר מווליום גבוה מידי או ממוסיקה מושמעת שבדרך הגשתה אינה עולה בקנה אחד עם הציפיות שיש לרוקדים.
לצערי הרב יש תחושה כללית שריקודי העם הופכים לריקודי פנאי והם הולכים ומתרחקים מהזהות הישראלית שלהם ומהתרבות אשר בתוכה צמחו והתפתחו.
יש כיום ללא ספק מרקידים מצוינים העושים עבודה טובה, אך הם אינם מחוברים לחלוטין לערכים עליהם צמחו מרקידים רבים אחרים וזה כולל אותי.
מצטער, אך איני מסוגל להתחבר למנגינה תורכית אשר הוצמד לה ריקוד עם ישראלי. לדעתי הכיוון והגבולות היטשטשו ואיני יכול לומר כי אני אוהב את הכיוון אליו מושכים כיום חלק מהמרקידים.
אתה נתפס בעיני הרוקדים כמרקיד שורשי ואותנטי. איך אתה מסתדר עם הדיגיטליות והמכשור החדש?
לדעתי זה דבר מאד חיובי, היות שזה מאפשר יכולת תמרון יוצאת מהכלל ושליטה ללא עוררין במוסיקה ובעוצמת הווליום.
חשוב מאד לא לגרום לרוקדים להתחרש בגלל עוצמת ווליום חזקה מידי.
לא אחת קורה לי שאני מגיע להרקדות ואני ממש נאלץ להשתמש באטמי אוזניים, כי אחרת זה פשוט בלתי נסבל. חשוב מאד שחבריי המרקידים יקפידו בעניין הזה ויגלו את הרגישות המתאימה.
אני רוצה לציין שלדעתי כדאי ורצוי לעשות שימוש בכלי נגינה אמיתיים ופחות במוסיקה האלקטרונית המעובדת במכשור דיגיטאלי ואלקטרוני.
נסה להשוות את לימוד והדרכת הריקודים של פעם לנהוג היום.
פעם לא היו אמצעים טכניים משוכללים כפי שיש היום והיינו באים לסמינר ללמוד את מילות השיר ולכתוב במלל את צעדי הריקוד. פעם למדנו ריקוד משך שעה תמימה לעומת כעשר דקות היום.
פעם היה חשוב מאד ללמוד קודם את מילות השיר ולחבר בין המילים למוסיקה ולצעדים בסופו של דבר. עד היום כאשר אני מחבר ריקוד, אני מאד מקפיד לבטא בצעדי הריקוד את אותם חלקים אשר יש להם ביטוי במילים.
אם לדוגמה מוזכרת המילה תוף אני מבטא תוף באמצעות רקיעה ברגל. (וכאן נעמד משה תלם בסלון ביתו, מזמין את עטרה ומתחיל לרקוד ולהדגים יחד איתה את הקשר שבין מילות השירים לבין הצעדים אשר חוברו להם).
פעם היה צריך להוכיח שהריקוד עומד בקריטריונים ובציפיות כלשהן; לדוגמה לא ניתן היה לחבר למוסיקה תורכית או אירית ריקוד עם ישראלי.
מי שבמשך שנים עשה את הסינון, הציב גבולות וחסם את האפשרות להפר את הכללים כדי לשמור את ריקודי העם כאותנטיים ומחוברים בקשר בל ינתק לתרבות הישראלית – היה יואב אשריאל.
היכן לדעתך וכיצד ארעו השבר והסחף אליו נקלענו?
לדעתי זה התרחש במקביל להתפתחות ריקודי העם והמחנות בחו"ל. אמנם עצם הצטרפות המוני רוקדים למעגלים בחו"ל היא תופעה מאד חיובית לכשעצמה, אך הדרישה הבלתי פוסקת לריקודים חדשים הפכה מאיץ ליצירת ריקודים עד כי נפרצו כמעט כל הגבולות.
ברבות השנים קורה לנו משהו לא טוב; די אם אביא לדוגמה את נוהג אחיזת הידיים על כל המשתמע מכך. אחיזת ידיים מבטאת חברות ונותנת כוח, מחברת בין האנשים ויוצרת עוצמה של ביחד. כיום התופעה כמעט נכחדה לחלוטין ומרקידים צריכים ממש לבקש שרוקדים יאחזו ידיים בעת הריקוד (אחת הסיבות לכך היא כנראה חיבור ריקודים אשר אינם מתאימים לאחיזת ידיים).
לצערי הרב אני חש כי אנו מאבדים את השליטה על מה שקורה; אין אתיקה מקצועית, אין פרגון הדדי, התחרות בין המרקידים פרועה ואם לא די בכך הרי שגם ערכים כגון תרבות ודרך ארץ – גם הם בפיחות מתמיד ובנסיגה.
שמך משה תלם, אך נראה כי אתה עצמך לא כל כך הולך בתלם...
יש לי את האני מאמין שלי; אני הולך בתלם המחרשה שלי, אני מנסה להשפיע גם על אחרים לשמר ולטפח את הפולקלור של פעם שבנינו בעמל רב, מנסה לשמר את התרבות והערכים על ברכיהם התחנכנו.
אסור שהכסף יקדש את הכל ויהפוך למרכיב כל כך מרכזי עד כי הכל מתגמד לידו והופך לא רלוונטי. אני יודע בוודאות כי איני בדעת יחיד ורוב המרקידים חושבים בליבם כמוני, אם כי אולי לא תמיד נותנים פומבי לדעותיהם.
ידוע על סכסוך שנוצר בין קבוצת חברים הכוללת אותך לבין ארגון המרקידים – מה בעצם קרה?
קבוצת חברים הכוללת אותי הודחה ממזכירות הארגון משום שלא הסכימו לדעתנו. דרשנו לקיים דמוקרטיה אותה לא קיבלנו, ועל כך "נענשנו" והורחקנו.
כתוצאה מכך חברנו קבוצת חברים והקמנו עמותה בשם "ארגון המרקידים והיוצרים לריקודי עם" הפועלת מזה כשלוש שנים.
לצערי כתוצאה מהפרישה הוגשו תביעות הדדיות בין שני הארגונים, אך בינתיים נעשתה "סולחה", התביעות בוטלו ואני שמח שכך הדבר. תודה גדולה נתונה לשלמה ממן אשר פעל ליישור ההדורים ולהקמת הגשר מחדש.
כיום פועלים שני ארגונים והחברים הפעילים בארגון שלנו רשומים גם בארגון המרקידים.
ארגון המרקידים הוותיק הוקם לפני כ-35 שנים על ידי תמר אליגור, יעקב לוי, משה תלם, בנצי תירם, יוסי אבוהב, יואב אשריאל, יהודה עמנואל, מישאל ברזילי, אלי לורי וחברים נוספים.
באותה עת היינו נפגשים בסופי שבוע, משוחחים ודנים על נושא ריקודי העם והייתה תחושה של "ביחד", היה כיוון אליו הלכנו במשותף.
כיום לצערי הרב אין במה לקיום דיונים, אין השתלמויות למרקידים להרחבת אופקים, אין יעד ברור אליו אנחנו הולכים.
יש לזכור שאנו נמצאים בתקופה רגישה עם בעיות קשות העומדות על הפרק, כגון; חוסר שליטה על איכות הריקודים (היעדר סינון), חוסר שליטה על מספרם הרב של הריקודים החדשים, ניתוקם של חלק מהריקודים מההוויה הישראלית ועוד.
בארגון החדש שהוקם על ידי קבוצת החברים יש לנו תוכניות רבות, בתוכן בין היתר הקלטת שירים וריקודים ישנים אשר נעלמו בים הריקודים החדשים וחידוש המוסיקה הישראלית היפה של פעם.
כיצד ייראו ריקודי העם בעוד 20 שנה לדעתך?
אם המרקידים לא יתאחדו לפעול יחד כנגד התופעות השליליות להן אנחנו עדים – הרי שתהליכים אלה יימשכו ורק יתעצמו.
ריקודי העם יהפכו לריקודים חברתיים בהיקף בלתי סביר לחלוטין, באיכות ירודה, והחמור מכל - הם יאבדו את הזיקה והחיבור לפולקלור לאותנטיות ולכל המכונה ארץ ישראל של פעם.
כמה ריקודים חיברת עד היום ועל מה אתה שם דגש?
עד היו חיברתי כ- 80 ריקודים.
בבואי לחבר ריקוד מאוד חשובים לי ה"ישראליות" של השיר, איכות המוסיקה, מילות השיר, הקצב וכמובן המבנה של השיר אשר יאפשר להפוך אותו לריקוד.
בכל ריקוד שאני מחבר אני משתדל מאד לשלב לפחות אלמנט אחד חדש אשר ייחד אותו ויהיה בו משום משהו מרענן.
אם ניתן להתאים למילות השיר צעד אשר יבטא אותן הרי שזה מצוין, ובכל מקרה אני משתדל למצוא את החיבור המתאים ביותר.
אני חייב לציין שחיברתי ריקודים רבים אשר לא היו מספיק טובים לטעמי ולכן פשוט לא פרסמתי אותם.
עבדתי עם אומנים מהטובים שיש כגון שייק'ה פייקוב, מנולו ממעברות, נחום היימן, אתניקס ורבים אחרים.
מהם הריקודים היפים ביותר שחיברת, לדעתך? ספר קוריוז סביב אחד מהם...
אציין את "דבקה כרמיאל" כריקוד אשר חובר לכבוד פסטיבל כרמיאל, ולמעשה הפך לריקוד הנצחה לפסטיבל המחולות המתקיים מידי שנה בכרמיאל.
חיברתי ריקודים רבים ויפים בתוכם אציין את "זה הזמר", "לי זמרי מולדת", "אוהבת סמבה", "שמש בוקר", "שאני במחול", "ריקוד הפרחים", "משאת נפשי", "סימן שהחורף כבר כאן", "שאני בתוף" ועוד רבים.
אני מאוד אוהב את החיבור בין עבודת האדמה והיותי חקלאי לבין חיבור ריקודי עם. לא אחת אני מוצא את עצמי מתרגל צעד או חוזר על פעמה תוך כדי היותי בשדה.
בהיותי בארגנטינה לימדתי את הריקוד "כאן ביתי" של עוזי חיטמן.
לריקוד יש חלק של נשיאת תפילה לשמיים ובסופו של הריקוד קיבלתי סחף של מחיאות כפיים וזה היה כה יוצא דופן וכל כך מרגש עד כי לעולם לא אשכח זאת.
מה הנגיעה שיש לך לרוקדים עם מוגבלויות?
לפני כ-30 שנה התחלתי לפתח את התחום יחד עם אורלי באור .
במשך עשר שנים הדרכתי חוג בהתנדבות לחרשים אילמים, בו אחד הרוקדים אף בקש ממני להוריד את השפם היות שהוא אינו מבין את מה שאני אומר...
אציין כי היו לי רגעים מרגשים רבים בעבודה עם אוכלוסיית בעלי המוגבלויות, והיו אף מקרים בהם הצלחתי לשדך בין הרוקדים וליצור זוגיות יפה – וזה נותן תחושת סיפוק יוצאת מהכלל.
יחד עם חברים נוספים אתה מתרפק על נוסטלגיה ומנסה לחדש את כנס המחולות בדליה.
מדוע בעצם?
הכנס בקיבוץ דליה מהווה עבורנו סימבול; אבן דרך מרכזית וחשובה להתפתחות ריקודי העם.
היו אמנם פסטיבלים רבים בהמשך, אך הפסטיבל בדליה היה הראשון ותמיד יישאר כזה.
לפסטיבל בדליה יש חשיבות רבה מאד להמשך שימור המורשת של ריקודי העם, ולכן אנו מייחסים לו חשיבות רבה.
ראוי לציין שהרוקדים משתפים פעולה ומגיעים בהמוניהם מכל רחבי הארץ. יש משהו קסום ומרגש באווירה במקום. התרוממות הרוח של הרוקדים והחוויות סביב המפגש מדברים בעד עצמם.
יש לנו תוכניות להרחיב את המפגש בדליה ולשלב בו אירועים נוספים, אך על כך ארחיב בהזדמנות אחרת.
ומה לגבי האירוע השנתי שאתם מארגנים בקיסריה?
לפני 36 שנים, יחד עם אמנון שילה, החלטנו לארגן אירוע מחול פעם בשנה שיתקיים בקיסריה.
מטרת האירוע היא לפעול למען שימור וטיפוח הריקודים הטובים, הישנים והיפים וכן שימור ריקודי אמצע הדרך.
בגלל ריבוי הריקודים לצערי חלק גדול מהריקודים המדהימים של פעם נדחקים הצידה ואינם זוכים לכבוד הראוי להם, ומכאן שרוקדים צעירים יותר לא זוכים להכיר אותם כלל.
משך יומיים בקיסריה אנחנו מקיימים חגיגה של מחול להנאתם של כל הרוקדים שמגיעים למפגש, כשהדגש הוא כאמור על ריקודים ותיקים.
אנחנו פועלים ללא כוונות רווח וכל ההכנסות מהאירוע הולכות לטובת העמותה שלנו והיא "ארגון המדריכים והיוצרים לריקודי עם" אשר הקמנו.
המפגש מתקיים השנה בקיסריה בשישי-שבת בתאריכים 4-5.3.11 ויטלו בו חלק מרקידים רבים.
לחצו כאן לפלייר של האירוע באתר ארגון הרוקדים.
ספר על הסמינרים בחו"ל וכיצד הגעת לזה?
באחד הימים לפני כ- 35 שנים הגיע זוג משוויץ להרקדה שלי והם הציעו לי לבוא לחו"ל וללמד ריקודי עם בסמינר המתקיים בשוויץ.
נעתרתי לפנייה, התחלתי ללמד שם, והמשכתי עם העניין משך שנים רבות.
בהמשך הוזמנתי לסמינר באנגליה, אותו אני מקיים מזה 34 שנים ברציפות, כל פעם במקום אחר .
הסמינר נמשך 5 ימים ונוטלים בו חלק בין 150 ל- 250 רוקדים. בארוחות מוגש אוכל כשר – בעיקר צמחוני, אשר נותן מענה למשתתפי הסמינר.
המשכתי להשתתף בסמינרים ברחבי העולם: ארה"ב, דרום אמריקה, גרמניה, שוודיה, דנמרק, צרפת, בלגיה, סינגפור, טסמניה, אוסטרליה ועוד.
כפי שאמרתי הסמינרים בחו"ל הם תופעה חיובית, אך הדרישה להביא לסמינר ריקודים חדשים גורמת לחיבור ריקודים במספר גדול הרבה מעבר למה שהענף מסוגל לקלוט.
וכאן קוריוז קטן. בשנת 91 הדרכתי בסמינר שהתקיים בוילנה (בריה"מ לשעבר). במהלכו נגשה אלי מנהלת האקדמיה למחול מהעיר סנט פטרסבורג ושאלה אותי אם אני יודע מה ההבדל בין הרוקדים הישראליים לרוקדים ברוסיה. היא לא המתינה לתשובתי ומיד הוסיפה; הישראליים רוקדים ממש עם כל הנשמה ואצלנו הריקוד הוא טכני.
מה דעתך על עצם הקמת ארגון הרוקדים?
לדעתי לרוקדים יש זכות מלאה להביע את דעתם ואת עמדתם לגבי ריקודי העם.
בל נשכח שהרוקדים הם הצרכנים מקבלי השרות והמרקידים הם נותני השרות. לי אין ספק כי לארגון הרוקדים יש תפקיד כמי שמייצג את הרוקדים וצריכה להיות להם היכולת להביע את דעתם ועמדתם באשר לכל הנעשה בתחום.
יש לא מעט סוגיות כבדות משקל העומדות על הפרק ושיתוף פעולה הדדי יכול רק לתרום ולסייע לקידומם.
מה המסר שהיית רוצה להעביר לציבור הרוקדים והמרקידים כאחד?
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות לרוקדים ולמרקידים כאחת ולבקש מכם כי תעשו הכל, אבל ממש הכל, על מנת לשמר את מורשת ריקודי העם ואת הפולקלור הייחודי אשר יצרנו סביבו.
נא הקפידו על איכות הריקוד שמחברים, על מהירות המוסיקה, על עוצמת המוסיקה, על אחיזת ידיים במעגלים, על ה"ביחד" ועל החברותא.
אנא הקפידו שבכל ריקוד חדש יהיה מרכיב ישראלי כלשהו וכן מרכיב חדש שיאפיין ויהיה ייחודי לאותו ריקוד.
לא חייבים לחבר ריקוד לכל שיר; אנא השאירו גם כמה שירים לשמיעה בלבד.
חייבים להגביל את רישום הריקודים החדשים ולהביא את העניין למסגרת של איזושהי הגבלה וסדר.
אנחנו צועדים בצעדי ענק לקראת העובדה שבגלל ריבוי הריקודים לא תהיה לרוקדים יכולת להתנייד ולעבור מהרקדה להרקדה, והדבר יגרום לנזק בל ישוער לענף כולו.
* * * * *
משה, אנחנו נהנינו מאוד לשוחח איתך והתרשמנו עמוקות מתפיסת עולמך ומהשילוב הנפלא של עבודת האדמה וריקודי העם כפי שבאים לידי ביטוי בפעילותך.
לסיכום השיחה אנחנו רוצים לברך אותך ולאחל לך בריאות טובה ועוד הרבה שנים של עשייה גם בחקלאות וגם בריקודי עם, בתקווה שתצליח להנחיל את תפיסת עולמך ואת אהבתך לארץ לרוקדים ולמרקידים בארץ ובחו"ל.
שוחחו עם משה תלם וכתבו: עטרה גולדרינג צור ועדי חבד
|
16. | (*אשלהבה) | | | | ריקודי זוגות-תנאי כניסה:למיקצוענים בלבד | | בזמן האחרון בנסותי למצוא פרטנרית לריקודי זוגות או להציע לרוקדות אשדוד היקרות,נענתי בסירובים רבים והיגעתי למסקנה שאין טעם לנסות יותר! הן לא שוות את זה! שאין להן עם מי לרקוד ואני מציע,הן מסרבות ומספרות סיפורי סבתא,אך שבא מישהיא אחר ומציע,הן ישר קופצות עליו,אפילו אם הן לא בנות זוג בחיים שלו ואותי הן משאירות בצד כמו כלב עזוב!!! המסקנה שלי...אם אני לא ברמה גבוהה או יודע את כל הצעדים בצורה מושלמת,אז הן לא יסכימו! יותר קל להתקבל לאוניברסיטה מאשר להזמין אותן לרקוד (כמובן שלאוניברסיטה חייבים ציונים גבוהים),שורה תחתונה...ריקודי זוגות-תנאי כניסה:למיקצועיים בילבד! והתמונה הזאת לא הולכת להשתנות,אלא אם כן מישהיא אמיצה,שיכורה או משוגעת תסכים לצאת איתי במחול! אנסה את כוחי בסלסה והפעם,לא במטרה למצוא פרטנרית,אלא לילמוד ולהפיק הנאה בילבד! ולא צריך טובות או רחמים מבנות טיפשות! |
| 15. | EK46 | | | | ריקודי עם ישראלים | | אף פעם לא היו לנו ריקודי עם משלנו.
תמיד מאז 1924 מהורה אגדתי היו אלה ריקודים ישראלים ולא ריקודי עם.
ריקודי העם נוצרים במשך שנים מהעם עצמו ולא מאדם אחד.
בכל כפר או ישוב נידח בעולם נוצר במשך השנים ריקוד על ידי התושבים עצמם.
בעיני הריקודים הישנים פחות טובים מאשר החדשים. אבל מה לעשות יש אנשים שלא רוצים ללמוד עוד ועוד ריקודים יפים וחדשים שכמובן חלק מהם יעלמו או יחזרו אחרי כמה שנים. |
| 14. | (*משה רדליך) | | | | אני איתך. | | אינני רוצה להכביר מילים עליך ועל פועלך קודמי כבר עשו טוב ממני. ברצוני רק לומר כי מגרוני דיברת. ריקודי העם הישראלים הולכים במגמה של איבוד הישראליות, איבוד ה"ביחד" וריבוי הריקודים מוביל לחיסול התנועה כי בכל חוג יהיו ריקודים אחרים. |
| 13. | (*ערן) | | | | איש יקר. חסרים לנו כאלה | | איש יקר. חסרים לנו כאלה.. |
| 0. | (*דבי שחר) | | | | למשה תלם היקר | | למדריך האגדי בעל השפם שליווה אותי בצעדי הראשונים עוד בבית הספר העממי, לאחר מכן בתיכון ואח"כ בחוגים באוניברסיטה.
משה, רקדתי המון שנים איתך בחוגים. אולי תזכור אותי ואולי לא. שמי דבי ואני הייתי נשואה להרף עיין למשה שחר. (גם הוא רקד אצלך. אנחנו גרושים כבר 30 שנה).
אתמול נפגשנו במקרה, פגישה שמחה, והעלינו זכרונות שמחים על השנים היפות אותן בילינו בצעירותנו. והיום כאשר דיפדפתי באינטרנט להפתעתי ראיתי את תמונתך יחד עם תמונתו של יהודה עמנואל ואחרים.
שנים רבות לא ראיתי אתכם וכל הזכרונות של הריקודים באוניברסיטה, סופי שבוע בקיסריה וכד' עולים בזיכרוני והכל נראה כה קסום.
אתה תמיד תהיה בליבי כמוביל הדרך שלי לאהבת ריקודי העם.
אוהבת מאוד
דבי שחר
debis1955@gmail.com |
| 0. | (*שולי) | | | | משה תלם | | משה תלם היה המדריך הראשון שלי עוד מימי תיכון עירוני א'.
לימים נישאתי ועברתי להתגורר בלוס אנג'לס. באחד מביקוריו שם כשהבחין בי נכנסת להרקדה, הוא זרק את המקרופון שבו החזיק, באמצע ההרקדה, רץ לדלת והניף אותי בידיו החזקות למעלה למעלה... נפעמתי מההרגשה שמשה זכר אותי מלפני שנים כה רבות.
אחרי 30 שנות מגורים בלוס אנג'לס חזרתי לארץ ונדהמתי לראות שמשה ירקיד בקיסריה במרץ הקרוב כאילו לא חלפו להן 30 שנה.
יישר כוחך, משה, מקווה לרקוד בחוג שלך אם עדיין אתה מקיים חוגים להרקדה.
בכבוד רב,
שולי בן-עמי |
| 0. | (*עוגן) | | | | משה תלם, מאחרוני דור הנפילים במחול העממי. | | משה היה תמיד סמל. ראש לכול... אני משוחד, משה ידידי הטוב. הכרותי איתו מאז מחנה יונה. יואב אשריאל הדריך,ובאמצע עמד אקורדיוניסט וניגן. אני ילד בכיתה חית, כול הבוגרים שם נראו כנפילים. כבר אז מוישלה (כך הוא נקרא היום "פלח")היה ענק. לימים נפגשנו בחוג בגבעת חביבה. אנחנו נפגשים אחת לשלושה חודשים באופן קבוע. כמעט לא מפספסים. כמובן משה נוסע להדריך בחול לעיתים, בתאריך של הגבעה, אבל מקפיד להגיע להרקדות. הוא מגיע כמובן עם תוצרת חקלאית בשלל צבעים מפיתוחיו במשק החקלאי וכולנו נהנים. נהניתי מהמפגשים שהיו בקיסריה, מהחוגים שלו.בקיצור חלק סופר בכתבה,כמו דליה.יישר כח, מוישלה! |
| 0. | (*פרח זהב 1) | | | | אך "הימים ההם"...על הגג ובמנזה באוניבסיטאות בר אילן ותל אביב, משה תלם מצדיעה לך! <3 | | מתגעגעת לימים היפים ההם שריקודי העם היו ייחודיים
ואחוות הרוקדים בהרקדה יצרה אווירה משפחתית וחמה.
ותלם, מי כמוהו ידע לעשות שמח ולתת לרוקדיו את היחס האישי,
נענה לבקשות, רקד במרכז המעגל.
זוכרת לטובה ומתגעגעת!
לך משה יקר!תמשיך לעשות חייל בריקודים ובכלל בבריאות ונחת !!!
ולכם עדי ועטרה, תודה ויישר כח על השקעתכם בשימור ותיעוד ריקודי העם שלנו ויוצריהם !
מאחלת רק טוב ושנחזור למקורות... ממני גילה. |
| 0. | (*גבעוני אורי) | | | | משה תלם איש האדמה, יוצר מרקיד וחבר | | את משה תלם הכרתי באמצע שנות החמישים. שני לוחמים נועזים בני
מושב רשפון, שמעון כהנר(קצ'ה)ומאיר הר ציון מיחידת - 101, הם
חברי מ - 1948 ועם קצ'ה אני בקשר גם היום. דרכם הכרתי את משה תלם ואנו שנים רבות ביחסי ידידות עד היום.
הדבר המובהק ביותר שאפשר לזהות אצל משה זו החברות, הרצון לתת ולעזור, האהבה והקשר לאדמה, לבעלי חיים, לארץ, ממנה נובעת גם האהבה לשירי ארץ ישראל ולנוסטלגיה. בתוך הגוף הגדול, הידיים החזקות והקול הרועם מסתתר לב רגיש ואוהב אדם, נשמה טובה ומלטפת.
אין ספק שכמו לרבים אחרים ולנו בארגון הרוקדים, גם למשה קשה לראות ולהסתגל לרדידות שנוצרת בעקבות ריבוי וחוסר שליטה שיש בשירים ובעקבותיהם בריקודים החדשים בכמויות אדירות של מסה לא מתקבלת על הדעת.
הזמנים השתנו, אך משה תלם נשאר כשהיה. מלח הארץ. הוא לא יתפשר.
ריקודים שמחים ובריאים
אורי גבעוני |
|
|
|
|