שלום אורח
הוספת תגובה

כתבה: פינת מרקיד בנעלי בית והפעם עם גילה פז

כינוי זמני
   זהו כינוי זמני לצורך הודעה זו בלבד. עדיף להירשם ולהתחבר כמשתמש קבוע כדי לשלוח תגובות
כותרת:
תגובה:
גולשים שאינם משתמשים רשומים מתבקשים להזין בתיבה את האותיות המוצגות
[ לחץ כאן לבחירת אותיות אחרות ]

CAPTCHA Image

להקליד את האותיות כאן:
         עזרה   אורח     התחברות  הרשמה
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים.
בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק

גילה יוצרת 'פז' של ריקודי עם
הפעם נפגשנו עם גילה פז, המרקידה אשר חיברה ריקודים שהפכו ללהיטים המובילים בכל ההרקדות ברחבי הארץ. גילה שופעת קסם אישי, נינוחות, נועם וצניעות. היא מתקבלת במחיאות כפיים על כל רחבות הריקודים. ריקודיה המיוחדים המסבים הנאה גדולה לרוקדים הם בעיקר "קיסס", "גן חורפי" ו"בשקט כזה".

גילה, היכן כל זה התחיל?

נולדתי בקיבוץ הדתי ניר גלים, וכבר בגיל שבע מצאתי את עצמי רוקדת ומופיעה באירועים בקיבוץ. לימים נישאתי ועברתי לגור במשואות יצחק. ילדתי שלושה ילדים, התגרשתי, נישאתי שוב, וכיום אני נשואה לשי ומתגוררת בהוד השרון. בדרך עזבתי את העולם הדתי. אני בוגרת מכון אדלר, מתפרנסת מקואוצ'ינג וקוסמטיקה, אך ממשיכה לעסוק באופן פעיל בריקודי עם בשביל הנשמה. הנה תקציר קורות חיים בנשימה אחת.

ספרי על אהבתך לריקודי עם...

נקשרתי לריקודי עם מאז שאני זוכרת את עצמי ותחביב זה הפך לאהבה גדולה שלי. כבר בילדותי פיזזתי על כל רחבת ריקודים אפשרית בהנאה רבה ובתחושה של סיפוק רב. עברתי קורס מדריכים לפני כשלושים שנה והדרכתי באופן פעיל ילדי גן וילדים בוגרים יותר באזור אשקלון . היו לי 5 חוגים בשבוע ומצאתי את עצמי מתניידת ביניהם כדי ללמד ריקודים, לחבר כוריאוגרפיה למופעים, לארגן הרקדות המוניות ואירועים גדולים - כפי שהתבקשתי לעשות בחגים ובהזדמנויות שונות. זה הפך להיות מעין שיגעון פרטי, סוג של שליחות ושל תרומה לחברה ולקהילה - ממש לא למען הכסף.

מה הנגיעה שלך כיום בריקודי עם?

כיום אני עוסקת בריקודי עם להנאתי בלבד; אני מרקידה פעם בשבועיים בשדה בוקר – מקום מגוריה של בתי - ומקיימת שם למענה ממש חוג לריקודי עם. אני מוציאה קבוצה מגובשת של חברים לסופי שבוע המשולבים בריקודי עם ובסדנאות. לקבוצה יש מכנה משותף של אהבה לריקודי עם - במיוחד לסוג רפרטואר מסוים. מעת לעת אני ממלאת את מקומו של טוביה טישלר וכמובן אני מחברת ריקודי עם עליהם אני מקבלת משוב חיובי.

אם כבר נגעת בעניין זה, מה סוד ההצלחה הכבירה של הריקודים שחיברת?

ריקוד נולד דרך שיר שאני שומעת והוא נוגע לליבי גם במילותיו וגם בלחנו. למעשה לא אני בוחרת את השירים, כי אם הם אלה אשר בוחרים בי. השיר חייב "לגעת בי", לתת לי תחושה שאני מתחברת למילותיו , לקצבו ולקסם אותו הוא מבטא. זה לא סוד כי ריקוד טוב יצליח אם השיר יספק את היסוד, את התשתית החיובית עליה ייבנה הבניין כולו. מאוד חשובה לי האיכות של הריקוד; ולכן חיבור צעדי הריקוד ייעשה בקפידה רבה תוך מאמץ להביא לכך שהריקוד יזרום, יתחבר לקצב ויבטא ככל שניתן גם את מילותיו. לא אצה לי הדרך, לכן אין לי כל בעיה להשקיע את כל הזמן הדרוש לכך. גם אז, כדי להיות בטוחה ושלמה עם עצמי, אני מתייעצת עם קולגות – יוצרים וותיקים וידועים – אשר מביעים את דעתם ותורמים מניסיונם. אחד מהם הוא טוביה טישלר ואני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לו על כך.

ההשקעה הרבה כפי שתיארת אינה מתחברת להצפה של הריקודים חדשים לה אנו עדים...

נכון. לדעתי מחברים כיום מספר גדול מאוד של ריקודים חדשים עד כדי תחושה שהעניין יצא משליטה. אין לי ספק כי במקרה הזה הכמות באה על חשבון האיכות ובסופו של דבר זה פוגע בכל הענף כולו. הגענו למצב בו מחברים מאות ריקודים בשנה אשר רובם נעלמים אחרי תקופה יחסית קצרה מאוד.
כדי שלא אובן שלא כיאות, חייבים ליצור ריקודים חדשים שכן אלה הם נשמת אפה של ההתחדשות, של ההתרעננות ושל ההתרגשות. אך לצערי הרב אנחנו לא רחוקים מהמצב בו לא יהיה ניתן לעבור בין ההרקדות שכן הרפרטואר יהיה שונה מהרקדה להרקדה עד כי יאבד לרוקדים החשק להמשיך לרקוד. כבר כיום ישנם רוקדים לא מעטים הפורשים מריקודי עם כי אינם עומדים בעומס. אם חלילה מישהו נעדר מהריקודים מסיבה של אבל או מחלה – הוא מתקשה מאוד לחזור ומתוך תסכול זה מביא לידי פרישה.

מה לדעתך צריך לעשות גילה על מנת להתמודד עם המצב שנוצר?

הדרך היחידה, שאני יכולה לחשוב עליה, להתמודד עם המצב היא הגבלת מספר הריקודים החדשים. לדעתי סביר בהחלט לאפשר ליוצר לחבר מספר מוגבל ומצומם של ריקודים בשנה. בדרך זו כל יוצר יפעיל מסננת פנימית להפצת הריקודים הטובים ביותר שלו, ע"פ טעמו האישי.

האם לדעתך יש מרקידים אשר מרגישים 'חובה' לחבר ריקודים כדי להיות IN ...?

אם יש כאלה, לדעתי זה מיותר. ניקח לדוגמה את שמעון מרדכי אשר ללא ספק נחשב לאחד המרקידים הטובים בארץ, וראה זה פלא – הוא עושה זאת ללא כל צורך לחבר ריקודים חדשים. זאת בדיוק כשם שקורה לא אחת שמרקידים ללא הרקדה פעילה יצרו ריקודים יוצאים מהכלל. המרקידים הצעירים בעיקר חושבים שאם לא יחברו ריקודים חדשים יהיה להם קשה להשתלב ולהיות בין המובילים, אך איני בטוחה שאכן זה כך.
אם לסכם את דבריי בנושא זה – חייבים לעשות סדר בענף, וככל שזה יקרה מוקדם יותר ייטב לכולם!

היינו עדים במספר הזדמנויות לקבלת פנים מאוד חמה שעשו לך בהרקדות... איך ההרגשה ?

ללא ספק זו תחושה מאוד נעימה. מעין הכרה של ציבור הרוקדים בהשקעה הרבה ומתן 'הכשר' תוך הכרה באיכות הריקודים שחיברתי. אני מוזמנת לבקר בהרקדות רבות ברחבי הארץ כדי ללמד את הריקודים ולרקוד יחד עם הרוקדים במרכז המעגל. מחיאות הכפיים הסוערות והחום הרב בו אני מתקבלת ממש עושים טוב לנשמה ונותנים תחושת סיפוק אדירה.

אם כן, איך זה שאת אינך מפעילה הרקדה משל עצמך?

כרגע הדבר אינו עומד על הפרק. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה ומהדרך בה אני עושה זאת, מבלי שאהיה מחוייבת ללוח זמנים או לכל התחייבות שהיא. לא אגיד שהדבר לא עלה לחלוטין, אך כרגע זה לא עומד על הפרק. מי יודע? אולי זה יקרה פעם...


מאד נהנינו לשוחח איתך ולהכיר אותך מקרוב. אנו מאחלים לך להמשיך ליהנות ממה שאת עושה, בדרכך שלך, ומקוים כי נזכה כולנו ליהנות מריקודים יפים מבית היוצר שלך, כפי שחיברת עד היום. אם הריקודים שתחברי בעתיד יהיו על פי המתכון שתארת לנו – אין לנו ספק בהצלחתם. אנחנו רוצים לאחל לך המשך הנאה צרופה מפעילותך ומעשיך ולהתראות כמובן על רחבת הריקודים!


שוחחו עם גילה וכתבו: עטרה צור גולדרינג ועדי חבד