שלום אורח הוספת תגובה כתבה: מילים לזכרו של בנצי תירם כינוי זמני    זהו כינוי זמני לצורך הודעה זו בלבד. עדיף להירשם ולהתחבר כמשתמש קבוע כדי לשלוח תגובות כותרת: תגובה: גולשים שאינם משתמשים רשומים מתבקשים להזין בתיבה את האותיות המוצגות [ לחץ כאן לבחירת אותיות אחרות ] להקליד את האותיות כאן:          עזרה   אורח     התחברות  הרשמה הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים. בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק לכל אחד יש מספר מועט של אנשים להם הוא אסיר תודה לתמיד: מורה שהראה לו כיוון בחיים, חבר שהציל אותו בעת צרה ועוד. אחד מהבודדים שאני מרגיש שאני חייב להם לתמיד הוא בנצי תירם שפתח בפני את עולם ריקודי העם. כשהייתי כבן 20 כבר היה ברור לי שלרקוד אני לא יודע. ב"סלואו" עוד איכשהו החזקתי מעמד, אבל טנגו כבר היה משימה בלתי אפשרית ובהורה של יום העצמאות הסתבכתי ברגליים וכמעט נפלתי. בשנה השלישית ללימודי בטכניון גרר אותי חבר כמעט בעל כורחי להרקדת המתחילים של בנצי. גיליתי עולם חדש. בנצי היה תימני - אבל יקה בנשמתו. אף צעד לא היה ברור מאליו. הרקדת המתחילים נמשכה 3 שעות (!!!) ובנצי לימד צעד תימני במשך כרבע שעה עד שכולם ידעו. כן, אפילו אני. צעד הורה בסיסי לימד (בשבוע אחר) במשך כ 10 דקות. חשוב היה שכולם ידעו ידייקו ויבינו. כשהגענו לריקודי זוגות היה לנו בסיס איתן. גם בריקודי הזוגות בנצי לא "חיפף". הוא לא אמר "לחץ" ולא "ואלס" אלא הסביר רגל אחר רגל איך מבצעים זאת. לולא ההסברים וההדגמות המדויקות שלו שטפטפו אט אט אל ראשי ורגלי, ספק אם הייתי רוקד היום. בנצי היה איש עקרונות בכל הנוגע לריקודי העם. הוא עמד על כך שנחזיק ידיים בעת ריקודי המעגל וסירב להכניס להרקדה ריקודים שחוברו ע"י יוצרים מחו"ל. הוא אהב וכיבד את ריקודי העמים, אבל הקצה להם שעה נפרדת בהרקדה. במהלך שעה זו הוא לימד ואנחנו רקדנו אך ורק ריקודי עמים. להרקדה בטכניון היה קסם מיוחד מבחינתי. זו הייתה לא רק ההרקדה הראשונה שלי, אלא גם הרקדה צעירה (גילאי 25), הרקדה שנערכה בקיץ על הגג כשנוף המפרץ נשקף לעינינו ובריזה נעימה נושבת מהים, הרקדה בה רק מי שידע לרקוד היטב רקד במרכז (והיו רוקדים מעולים), הרקדה שאת הריקודים שלמדתי בה אני זוכר עד היום, ההרקדה של בנצי. בנצי חיבר לא מעט ריקודים, שרבים מהם נרקדים גם היום: ההר הירוק, דבקה עוד, ניגונים, עמק שלי ועוד. לפני כמה שנים פגשתי אותו שוב. הודיתי לו בחום על השנים ההן, אבל לצערי הוא כבר לא נראה במיטבו. אני מעדיף לזכור את בנצי של הימים היפים ההם. יהי זכרו ברוך.