שלום אורח
הוספת תגובה

כתבה: מחאה צרכנית שהטביעה את חותמה לראשונה בהיסטורית ריקודי העם

כינוי זמני
   זהו כינוי זמני לצורך הודעה זו בלבד. עדיף להירשם ולהתחבר כמשתמש קבוע כדי לשלוח תגובות
כותרת:
תגובה:
גולשים שאינם משתמשים רשומים מתבקשים להזין בתיבה את האותיות המוצגות
[ לחץ כאן לבחירת אותיות אחרות ]

CAPTCHA Image

להקליד את האותיות כאן:
         עזרה   אורח     התחברות  הרשמה
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים.
בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק

מהי מחאה או תנועת מחאה?

תנועת מחאה היא קבוצה של אנשים שהתאגדו במטרה להשמיע את קולם בפומבי כנגד תופעה חברתית-פוליטית כלשהי. תנועת מחאה יכולה להיות מורכבת משני אנשים או יותר.

מתי פרצה המחאה הצרכנית? כנגד מי? והיכן?
המחאה הצרכנית בריקודי עם פרצה לראשונה בתאריך 25/1/2007 כנגד הנהלת אוניברסיטת תל-אביב. משמרת מחאה התייצבה באופן קבוע בימי חמישי החל מהשעה 20:00 ועד כ-23:00 במגרש החניה של שער 8 של אוניברסיטת תל-אביב. למקום זה הגיעו מרחבי הארץ רוקדים תומכים רבים. הרוקדים שהתאגדו מחו נגד העלאת המחיר הלא מוצדקת והשתמשו בשילוט מתאים, פרסום מנשרים והחתמה על עצומה.

באיזו שיטה או צורת מחאה נקטו המוחים?
לצערי הרב נאלצנו לנקוט בהפגנה ו/או משמרת מחאה כאמצעי היעיל באותה העת, היות ולא עזרו ניסיונותי לפנות בבקשה למר גדי ביטון, מנהל ההרקדה, על מנת שיפעיל את קשריו לביטול הגזירה של העלאת המחיר הבלתי מוצדקת ב-3 ₪. באופן אישי פניתי אל מר ביטון באמצעות המייל ואף הזהרתיו כי עומדת לפרוץ מחאה צרכנית בתאריך 25/1/07.
תגובתו של גדי אמנם הגיעה, אך באיחור, לאחר שכבר פרצה המחאה הצרכנית והתפרסמה באחד הפורומים לריקודי עם, דבר שקומם נגדו עוד יותר את דעת קהל הרוקדים, כיוון שהסיבות להעלאת המחיר במכתב התגובה שמסר לא התקבלו ו/או הרגיעו את דעת הקהל. אחד הכותבים בפורום בפורטל "תפוז" יצר גרף המורה על הפער בין אחוז השינוי במחירי הכניסה להרקדות לעומת המדד ועלויות נוספות בשנים 1998-2007, כאשר הוכנסו הפרמטרים של שכר ממוצע, מדד ושער ה-$, דבר שהצביע על עליה של מעל 200% במחיר הכניסה להרקדות לעומת אפס מדד וירידת שער ה-$.
כמו כן עלי לציין כי אוניברסיטת ת"א היא הראשונה להעלות את מחיר הכניסה. בשנת 2001 (להערכתי) העלו את מחיר הכניסה מ-22 ₪ ל-25 ₪. גם אז מחיתי בקריאה לרוקדים בפורום ריקודי עם בפורטל "תפוז", אבל השרשורים שנפתחו בנושא רק גרמו להדים ומורת רוח באזור המרכז ולא יותר מכך. לעומת זאת באזור הצפון שבתו הרוקדים ולמעשה השביתו הרקדה מסוימת בצפון וביקשו מהרוקדים לא להיכנס להרקדה. דבר זה הוריד את המחיר בחזרה ל-22 ₪. אבל לא לאורך זמן. היות וכל ההרקדות האחרות, בכל הארץ כמעט, העלו את המחיר (לאחר האוניברסיטה), לא היה מנוס וגם הרקדה זו העלתה לבסוף את המחיר בחזרה ל-25 ש"ח.
לכן, הפעם, לאחר מעשה שהחל באוניברסיטה, כאשר הגיעו רוקדים עם כסף מדויק במכוניתם ולא יכלו לשלם עבור הכרטיס שהועלה ללא כל אזהרה מוקדמת, העלה ידידי חיים אלג'ים את הרעיון של התאגדות והפגנה מול הכניסה לאוניברסיטה.
כך החל הדבר, דרך כתיבה בכל הפורומים הקשורים לנושא ריקודי עם, הפצת מנשרים ודברי הסבר לרוקדים, הפצה בעל פה בקרב הרוקדים בחוגים, החתמה על עצומה לפני הכניסה לחוגים ועוד.
כמו כן באופן אישי נטלתי על עצמי את בדיקת הנושא דרך התייעצות עם עו"ד ופנייה לחברים המבינים בנושא צרכנות, על מנת להגיע לתודעת הציבור תוך כדי פרסום רחב של הנושא. כך הגעתי לעיתון "זמן תל-אביב", בכתבה רחבה שהתפרסמה בנושא ועוד (בהמשך אציין היכן וכיצד ניתן להגיע לכל הכתבות שהתפרסמו בנושא). כמו כן, פניתי באופן אישי במכתבים לטלוויזיה ואף הציעו לנו להתראיין בערוץ השני בתוכנית הבוקר. לצערי ברגע האחרון בגלל אילוצים שאינם קשורים בנו ביטלו את הראיון. לאורך כל תקופת המחאה היו לנו מתנדבים שהפיצו את העצומות בחוגים והיו לנו מתנדבים ששלחו מכתבים לכל הגופים שעשויים לעזור לנו על מנת להגיע למודעות. במקביל קראנו למדריכים להוריד מחירים ולפתוח הרקדות בחינם לקהלנו. רשמנו אלטרנטיבות של חוגים באזור, על מנת שרוקדים יוכלו לרקוד בהרקדות חליפיות ומוזלות. פעלנו בכל דרך על מנת ליצור הזדהות במקום עם רקדני האוניברסיטה ולשדלם להצטרף אלינו, כיוון שהאמנו בצדקת דרכנו – פעילותנו אמורה הייתה להיטיב עם עולם הרוקדים. בכל יום חמישי, פרסמנו באינטרנט במסגרת הפורומים לריקודי עם הודעות מטעמנו ובקשות להצטרף אלינו ולא להיכנס להרקדה שהעלתה את המחיר. הבאנו אף כיבוד ומנשרים לאזור החניה של שער 8 של אוניברסיטת תל-אביב, שוחחנו עם הרוקדים והסברנו את חשיבות המטרה.

מי עמד בראש המחאה הצרכנית? האם התגבשה קבוצה אחת מאוחדת?
בהתחלה היינו קבוצה קטנה כשבראשנו עמד שחר גוב שהיה מקובל על כולנו להנהיג את הקבוצה של משמרת המחאה. בתחילה שחר לא התלהב ממחאה בשער 8, הוא העדיף הפצה ב-SMS ובקשה מהרוקדים באופן אישי לא להגיע להרקדה באוניברסיטה, אבל שכנענו אותו שאפשר לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו והוא הסכים.
לאחר תקופה מסוימת בה עמדנו איתן בכל שבוע בשער 8 התקיימה פגישה בכפר סבא בין נציגינו שחר ואולה לבין גדי ביטון, ירון בן שמחון ואביגיל שצורפה למרות שלא השתייכה לוועד הפעולה. בפגישה זו (מבלי לשאול אותנו – יתר חברי הקבוצה) הגיעו נציגינו להסכם פשרה על הורדת המחיר שהועלה בשקל אחד. כאן נתגלעו חילוקי הדעות בינינו לבין נציגינו, בעיקר על רקע העובדה שלא נערכה הצבעה והם החליטו על דעת עצמם ומיהרו לסגור את ההסכם עם הצד השני. לאור חילופי הדברים והמחלוקות שנתגלעו החליט שחר על התפטרותו. אנו החלטנו להמשיך הלאה, אבל לאחר מספר ימים חזר בו שחר מהתפטרותו והמשיך להנהיג את קבוצתנו.
בתאריך 6/2/07 התקיימה פגישה של קבוצתנו בבית דני. באותה פגישה נקבע לאחר דיון בין כולנו כי היות שההצעה שהובאה ע"י שחר ואולה נדחתה ע"י הרוקדים בפורום וע"י רוקדים שאינם בפורום ושדברו עם שחר אישית – המחאה נמשכת. הקו המנחה אותנו היה: לא יותר מ 25 ₪! כמו כן נקבע באותה ישיבה שהרוקדות ט' ו-מ' שלהן כישורי מו"מ ייפגשו עם דיקי (מהנהלת האוניברסיטה). בדיעבד הסתבר שרוקדות אלו שאמורות היו לייצגנו הן ממקורבי גדי ביטון.
לאחר פגישתנו המשותפת בבית דני נקבעה פגישה בתאריך 8/2/07 בבית קפה הסמוך למתחם האוניברסיטה בין נציגינו לבין דיקי מהנהלת האוניברסיטה. בפגישה זו הוצע: כניסה חד פעמית במחיר של 25 ₪, השארת המחיר על 27 ₪ (כפי שנקבע בפגישה הקודמת) והנפקת כרטיסיות, התחייבות שמחיר הכניסה להרקדה באוניברסיטה לא יעלה בשנתיים הקרובות בכל מקרה, הודעה מראש לרוקדים(במידה ובעתיד יעלה המחיר), התחייבות להקפאת מחירים בהרקדות של גדי בכ"ס ובבית דני במחיר 25 ₪ עד סוף שנת 2007.
במהלך הלילה והבוקר התקשרו נציגינו לחברי הועד כדי למסור את ההצעה. מתוך רשימת הועד הצביעו בעד: 5 , נגד: 4 ולא שאלו את אחד הנציגים החשובים – חיים אלג'ים (אמרו שניסו לתפוס אותו טלפונית ולא הצליחו), כך שאם היו מצליחים להשיגו התוצאה הייתה תיקו, כיוון שחיים ידידי היה נגד ההסכם המוצע.
כתוצאה מהסכם הפשרה הנ"ל – שלא התקבל על כולנו, חלק מחברינו חזרו לרקוד באוניברסיטה וחלק אחר המשיך לעמוד איתן בכל שבוע ושבוע במגרש החניה של שער 8 של אוניברסיטת תל-אביב ולדבוק במטרה עד להשבת המצב לקדמותו, קרי: 25 ₪ מחיר כרטיס כניסה.
קבוצתנו גדלה בהרבה! התווספו מאות תומכים והיה צורך למנות יו"ר חדש לקבוצה. החלטנו שמי שהכי מתאים לייצג אותנו הוא איתן שמידט. בהמשך צירפנו גם את עדי חבד.
תוך כדי עמידה בשער 8 הגיעו אלינו כדי לראיין אותנו במקום כתבים מעיתון "רוקדים", גלי צה"ל ועיתון הסטודנטים של ת"א "תזה". כמו כן פקדו אותנו בשער נציגי הנהלת האוניברסיטה- אריה,דיקי ובילי.
עלי לציין במיוחד את פעילותם ונוכחותם של חברינו מהקבוצה האחרונה: איתן שמידט, עדי חבד, עו"ד יוסי אבידור (שליחת מכתבים לגופים השונים), דני גילאור (צילום והפצת המנשרים), חיים אלג'ים, עטרה (הפצרת מנשרים וכיבוד) , חני (חלוקת מנשרים), דני (השיג לנו שוקו חם מהקפה הסמוך), אביבה, אורלי ומוטי, יאיר, חנן, יוסיניו, ועוד רבים אחרים (וסליחה אם שכחתי מישהו), שעמדו איתנו שבוע אחר שבוע במסירות ובכל תנאי מזג האויר. כמו כן רבים פעלו כתומכים בנו בכל ההרקדות והדירו רגלם מהאוניברסיטה, החתימו על עצומות בחוגים השונים (כמו אורי גבעוני בהרקדת שמעון עשור) ועוד. לאחר חצי שנה של עמידה איתנה של משמרת המחאה, הפצת מנשרים ואיומים על חלק מנציגינו החלטנו ליזום פגישת הידברות נוספת עם הנהלת האוניברסיטה.
הנציגים שנבחרו לייצגנו לניהול המו"מ מול הנהלת האוניברסיטה היו הפעם: איתן שמידט ועדי חבד. בפגישה שנערכה עם נציגות האוניברסיטה לא הושג דבר, למרות שזמן רב הוקדש לפגישה זו. המוטו היה להחזיר את המצב לקדמותו, קרי: לא להתפשר על מחיר כניסה של 25 ₪. דיקי מהנהלת האוניברסיטה אמר לנציגינו כי הבעיה היא חוסר האמון של ההנהלה במי שמייצג את הרוקדים. היות שאין ייצוג רשמי לרוקדים ואין עמותה/ארגון לרוקדים, אין להם אמון שלא תגיע קבוצה אחרת ותבקש לשאת ולתת עימם לאחר פגישה זו.
ציטוט מכתבה מ"רוקדים" ע"י הכתבת מאיה גבע;
"מעז יצא מתוק;
כתוצאה מהמבוי הסתום בשיחות עם הנהלת האוניברסיטה, נתכנסו הרוקדים המוחים לישיבה, בה הוסכם על מסמך יסוד להקמת ארגון רוקדים ארצי. במסמך – המניע אשר גרם להקמת הארגון, וכן המטרות והיעדים אליו הוא שואף להגיע (הארגון יירשם משפטית כעמותה – מלכ"ר, מוסד ללא כוונות רווח)".
ואכן קמו ארגון ועמותה לרוקדים, במסמך היסוד עמוד 29 בישיבה בה נכחתי הודיעו על הקמת ארגון/עמותה לרוקדים. בישיבה זו הודעתי על פרישתי.

האם הצליחה המחאה הצרכנית?
לדעתי כן. המחאה הצליחה להגיע לתודעת הרוקדים. אנחנו הצרכנים ואסור שיתייחסו אלינו כאל דבר מובן מאליו. ריקודי עם אמורים להיות במחיר עממי לעם, לא יתכן שיעלו את המחיר ויקפיצו אותו בכל פעם מחדש מבלי לבחון את המצב הכלכלי במשק.
אוניברסיטת תל-אביב המובילה את העלאת המחיר לא האמינה שהצלחנו להדיר את רגליהם של כ-300 רוקדים מרחבת האוניברסיטה. לצערי, ככל שנמשך הזמן פקעה סבלנותם של הרוקדים – בעיקר כאלה שזאת הרקדת הבית שלהם, ולבסוף חזר המצב לקדמותו.
באופן רגיל היינו מצפים שלאחר העלאת המחיר באוניברסיטה – כמו בקרטל, יעלו אחריה כל המדריכים כמעט בכל ההרקדות וישוו את המחיר להרקדה זאת (כפי שנעשה בעבר), אך עקב המחאה הצרכנית הצלחנו לעצור את העלאת המחיר בהרקדות האחרות.
כמו כן הצלחנו גם לגרום לעיריות לפתוח הרקדות חינם לרוקדים.
כתוצאה מחוסר האמון של הנהלת האוניברסיטה (בשל ריבוי הקבוצות) הגיעו חברינו למסקנה המתבקשת שחייבים ייצוג לרוקדים ולא רק לגבי המחיר, אלא במטרות נוספות וחשובות אחרות.
היום יש לרוקדים ייצוג בעמותת הרוקדים וארגון הרוקדים.

פרסום בעיתונים:
זמן תל-אביב (בעיתון מעריב) מתאריך 9.3.2007 עמודים: 24, 25.
רוקדים, גיליון 73, יולי 2007 עמודים: 12, 14, 15, 16.
תזה, עיתון הסטודנטים של תל אביב, גיליון מס' 121, אפריל 2007, עמוד: 8 ראיון ששודר בגל"צ.