שלום אורח הוספת תגובה כתבה: הרעש
הזכויות על כל הנשלח לאתר הן של ארגון הרוקדים. בלחיצה על לחיץ "אשר" הנכם מאשרים כי תגובתכם נכתבה בשפה ראויה ובהתאם לחוק "איזה ריקוד זה?" שאלתי את זוגתי לריקוד עם הישמע מנגינת הפתיחה.
שת..ב..ל..לללל.... ראיתי אותה מניעה את שפתיה...
"איזה?" שאלתי שוב.
שת..ב..ל...לל...
"לא שומע" שאגתי בחזרה.
הריקוד התחיל, הרגליים זזו מעצמן והזכירו לראש על מה מדובר. עד סוף הריקוד הצליח התקליטור של המוח גם לחבר את האותיות שמלמלה זוגתי לשם המלא של הריקוד.
בהפסקה שבין ריקוד לריקוד שאלתי אותה איזה ריקוד למדנו בהרקדה האחרונה ובהפסקונת שבין שני הריקודים הבאים קיבלתי את התשובה אבל כבר לא זכרתי מה שאלתי...
כך מתנהלות השיחות החברתיות שלי במהלך ההרקדות. אני שואל "מה" שלוש פעמים, ואחר כך כשאני מתבייש לשאול שוב, אני מנענע את הראש בהסכמה לכל מה שמספרים לי בלי שיהיה לי מושג על מה מדברים...
מדאגת יתר הלכתי לבדיקת שמיעה וקיבלתי אישור חד משמעי שבגילי המכובד שמיעתי תקינה לחלוטין.
פניתי לרוקדים נוספים והתברר לי כי לא מעטים הם הרוקדים ה"נהנים" מן הרעש כמוני.
בצר לי, הלכתי לבקר בהרקדה אחרת. (הרקדה בעילום שם של גדי ביטון בכפר סבא). אחרי דקות ספורות למדתי שריקוד בתנאי צפיפות בלתי נסבלים מסית את הדעת מן הרעש אל המרפקים...
מעמדת הקפה שבמעלה המדרגות למדתי שהרעש קל מן האוויר ומטפס כלפי מעלה. ביציע המושבים לא הייתה כל אפשרות לנהל שיחה.
חזרתי בנכנעות להרקדת הבית שלי (אצל שמעון שוכר - שם בדוי) וביקשתי מהמרקיד שינמיך מעט את הווליום בריקודים הסוערים או לחילופין שישמיע רק ריקודים שקטים.
"הווליום סוחף ועושה מצב רוח" אמר המרקיד ועשה "כאילו" הוא מנמיך טיפה את הווליום...
גם שימוש באטמי אזניים בצורה מופגנת בהרקדות לא עשה את העבודה ולא העביר שום מסר.
החלטתי לעשות מעשה.
הכנתי טבלה שכותרתה מבקשת הנמכת הווליום והצלחתי להחתים שני אנשים בלבד!!! שאר הסובלים מיאנו לחתום.
הבנתי.
כמו בפוליטיקה.
השפויים מתרחקים מכל מעורבות. כנראה בגלל זה הם נשארים שפויים.
|