חשיבות חוגים לנשים בלבד

התאהבתי בריקודי- עם בחוג שבו רקדו מעגלים בלבד. זה היה לפני כעשר שנים בחוג קטן במקום מגורי. אז כבר הייתי אם לארבעה ילדים קטנים. שם, ברחבת הריקודים, התפניתי לאהבה גדולה שלי – מוזיקה. מצאתי עצמי רוקדת ללא הפסקה,לא מרגישה איך חולפות השעות. חוויתי את הניתוק מטרדות היום- יום, הייתי שייכת רק לעצמי, נמלאתי שמחה. המוזיקה ליוותה אותי כל השבוע, בעודי מחכה לאותו יום מיוחד, בו אתפנה לרקוד, לרגע שבו אצטרף למעגל הרוקדים ואחווה שוב תחושה של אושר.
והיום, כשאני מדריכה נשים ומכניסה אותן לעולם ריקודי- העם אני רואה בהן את עצמי בראשית דרכי.
יש להבין את קבוצת הנשים שמנועה מלרקוד בחברת הגברים, ולתת מקום לצורך שלהן להביע את עצמן. יש לכבד את דרכן ולאפשר להן להשתתף בחוגים לריקודי- עם, שלא יעמדו בסתירה לדתן או מצפונן.
מהמקום של סובלנות והקשבה לאחרים, גם אם הם נוהגים בצורה שלא ברורה לנו או לא מוכרת לנו, אני קוראת להבין את החשיבות של החוגים לנשים בלבד.