יש לי מה לומר...

אני ברת מזל שרפי יבא למחנה שלי בקליפורניה בשני לבספטמבר יוני קר

קשרים בינלאומיים

לא שכחתי את הפעילות בחו"ל, אגב, הייתי בשליחות מחלקת החינוך והנוער של הקק"ל בארה"ב מ- 1960-1965, התחלתי והפעלתי את "הימים הישראלים" במחנות קיץ בכל רחבי ארה"ב, קבוצות מדריכים שנשלחו למחנות הקיץ ערכו "כנסי דליה" מקומיים, ערבי שירה, לימוד ריקודים ועוד; כן הייתי בין היוזמים של SALUTE TO ISRAEL הראשון בניו יורק ב- 1965, מצעד הצועד עד היום ביום ראשון הקרוב ליום העצמאות, מצעד שהחל כמצעד מחולות ענק בשדרה החמישית בניו יורק.
היום אני חבר בהנהלה העולמית של הסיאוף – ארגון בינלאומי של פסטיבלים לפולקלור בחסות אונסקו.

הערב התבשרנו על העלאת מחיר הכניסה למירב. במקום 25 שקלים גבו 27 שקלים. אין כל הצדקה להעלאה זו. הרוקדים חייבים להתארגן ולמחות. אני מתכוון להימנע מלרקוד במירב עד הורדת המחיר חזרה ל - 25 שקלים. ירון כנראה רודף בצע. האולמות מלאים ואין כנראה גבול לחמדנות.
המודל של הקוטג' עובד. אין סיבה שגם ירון ילמד שלרוקדים יש כח באמצעות האתר.
לרודים הידד

נתחיל בכך שכבר כמעט שנה אני רוקד ריקודי זוגות,עם שותפה אחת בלבד,מישהי נחמדה ומוכשרת שאני נאמן רק לה ותודה למי שיעץ לי,התחלתי ללמוד ריקודי שורות לטיניים על מנת לשפר את ביצועי בריקודי עם,כעת,אני רוצה לדון בקשר לריקודי עם-שורות...באשדוד שהיא עיר מגורי זה תחום שמזניחים אותו וחבל...רבים מריקודי השורות יפים וסוחפים מאוד וחבל שלא מקדישים להם יותר זמן,ז'אק אוחיון למשל לא שם הרבה ריקודי שורות וחבל....הוא מרקיד טוב וגם אוהב יותר את הישנים והטובים,לפעמים שיש את לילה מכושף (אחד האהובים עלי!),עוצרים אותו לקראת הסוף וחבל...אני גם אוהב את "המלאך הגואל אותי",ערן למשל...שם ריקודי שורות בסוף ההרקדה (לא תמיד) והוא מקדיש להם יותר זמן ועוד דבר אחרון...חבל שביטלו את החוג בבית לברון,רפי זיו כבר לא יחזור לשם וחבל...הוא מרקיד תוסס וסוחף את ההמונים ואנחנו תושבי אשדוד לא נלחמנו מספיק להשאירו...אולי בעתיד יהיה סיכוי שהפעילות תחזור לבית לברון,אך בספק רב ועד הפעם הבאה...תרקדו,תוציאו אנרגיה ותהנו!!! בי!

ה. להקות ריקודי עם

שאלה מעניינת היא הסימביוזה בין הלהקות לבין ריקודי העם הנרקדים ע"י העם. נכון שהכוריאוגרפים לעתים קרובות עוסקים גם בזה וגם בזה, אבל האם ניתן להתייחס להופעות הלהקות כאל "ריקודי עם"?

ו. קשרים בינלאומיים וריקודי-עם ישראליים בתפוצות

לדעתי מן הראוי להרחיב על תופעת מחנות הריקודים (camp) בחו"ל, בפרט בארה"ב. למחנות אלה השפעה מהותית על ריקודי העם בארץ, בפרט בשל ריבוי הריקודים החדשים שהם גורמים באלצם יוצרים להציג מינימום של ריקודים חדשים בכל פעם.

ז. פסטיבל כרמיאל

לדעתי כשמחפשים את "ריקודי העם" בפסטיבל כרמיאל אין לחפש על הבמות. ריקודי העם נמצאים בהרקדות השונות ובפרט בהרקדות הלילה במגרשי הטניס שם רוקד ה"עם". את היצירה ניתן לראות בתחרות המחול העממי. כתבת נכון: על הבמות נראה בעיקר "שואו", לעתים יפה יותר ולעתים יפה פחות. איני מזלזל בכך, אבל אלה אינם ריקודי העם.

ח. הקמת ארגון הרוקדים

אומנם איני אובייקטיבי אבל לדעתי הקמת ארגון הרוקדים (בשמו הרשמי "עמותת ארגון הרוקדים לריקודי עם 2007") היא בהחלט אחד האירועים שיש לציין. מעבר לייצוג הרוקדים שם לו הארגון למטרה לשמור על מורשת ריקודי העם תוך דגש על איכות הריקודים החדשים וכמותם, לצרף צעירים למעגלי הרוקדים ועוד.
מעבר לכך קידם הארגון מאוד בשנה שעברה את הכשרת המורים לחינוך גופני כמדריכים לריקודי עם בבתי הספר.

לכל הרוקדים המאוכזבים:
אכן - מצער מאוד שטרחתם והגעתם להרקדה רק כדי לגלות שאיננה מתקיימת. חבל גם שאיש מטעמו של ויקטור לא נכח שם כדי להתנצל בפני הרוקדים.
אך הרשו נא לי להפנות את תשומת לבכם להודעה שמתפרסמת באתרנו כבר מאתמול מצד שמאל, במדור החדשות המתגלגלות:

"הודעה חשובה בשם ויקטור גבאי: עקב תקלה טכנית באולם אליאנס אנו נאלצים לבטל את שבת זוגות מחר - 4.6.2011 - על מועד ומקום חדש נודיע מאוחר יותר אתכם הסליחה!!!! ויקטור גבאי ואילן סויסה".

אני ממליצה תמיד להתעדכן בכל האתרים לפני שיוצאים מהבית. תמיד יכולות לקרות תקלות של הרגע האחרון...

שבת שלום!

גם אני הגעתי ל"מרכז ספורט אליאנס" להרקדה, מצאתי בחוץ קבוצת רוקדים ממורמרים, אין שום הודעה על ביטול, לדעתי היה צריך להיות ויקטור בעצמו או מישהו מטעמו במקום כדי להסביר לרוקדים, זו אכזבה וזלזול ברוקדים שהגיעו באמת כדי לרקוד ולהנות ובאמת אין לי מילים התאכזבי מאד. אציין רק שזו לי הפעם הראשונה שאני יוצאת להרקדת זוגות בשבת ואם זו הפתיחה המאכזבת באמת לא יודעת אם אעשה זאת שוב..........

אנו צמד רוקדים שטרח לקום מוקדם בשבת כדי לרקוד בשבת זוגות באלינס עם ויקטור גבאי.להרקדה הגענו על סמך פליירים שהודבקו לחלון האוטו שלנו. כשהגענו פגשנו עוד רוקדים מאוכזבים כמונו שלהפתעתנו הודיעו לנו שההרקדה בוטלה. שאלתנו היא: איך יתכן שהרקדה מתבטלת ללא שום הודעה מראש לכלל הרוקדים?!
אנו רואים בזה חוסר אחריות משווע. כי"ר ארגון המרקידים היינו מצפים ליתר רגישות ואחריות.
בתודה ושבת שלום .

אורה שלום,
ארגון הרוקדים אכן ארגן כמה וכמה טיולי ביוזמתו של המדריך יצחק ועקנין שגם הדריך חלק גדול מהם בהתנדבות.
לצערי השנה גם יצחק וגם אני לא פנויים לארגן את הטיולים ולקחנו פסק זמן בנושא.
על הטיולים שהיו תוכלי לקרוא במדור "רוקדים כותבים" ואת התמונות תוכלי לראות במדור "גלריה".
לכשיתחדשו הטיולים יקבלו פעילי ארגון הרוקדים הודעה אישית ותתפרסם גם הודעה באתר.
מקווה לראותך באחד הטיולים העתידיים.

בתגובה לתגובתך לספרי החדש, "ריקודי עם בישראל" (הוצאת כרמל ירושלים) הרי תגובתי לחלק 1 של הערותיך.

אני שמח לשבחיך ולא פחות, גם להערותיך ולשאלותיך. יתרונו של ספר הוא בהיותו דיאלוג בין הקורא והכותב. על ידי התגובות, השאלות והביקורות, לומדים יותר מאשר כשאלה אינם; איכותו של ספר נמדדת במידת הסקרנות שהוא מעורר והשאלות שהוא מעלה; כבר נאמר "מי ששואל הוא בור לרגע ומי שאינו שואל הוא בור לעולם". השאלות וגם התגובות אינן יכולות לבוא כמובן במקום קריאת הספר. טוב ששאלת, וכל הכבוד על הידע והעניין שאתה מגלה בנושא.

מספר הרוקדים

אין בישראל מאגר נתונים מסודר על מספר הרוקדים, אין גם מי שישקיע כספים באיסופם. יש נתונים על "דפוסי בילוי שעות הפנאי", ואלה כוללים מחול באופן כללי ללא הפרדה בין סוגי מחול.
קיימות שאלות רבות לגבי הגדרת "רוקדים". קיימים חוגים ומפגשים שאינם מפרסמים באתרים השונים ואינם מנוהלים ע"י מרקידים מקצועיים, במשך השנים חלו וחלות עליות וירידות עונתיות, במספר הרוקדים.
נדרשת קביעה לגבי גילאי הרוקדים; האם לכלול חוגים בבתי"ס?, להקות מחול?, ריקודים באירועים ובחגיגות? וכ"ו. הנתון בספר התבסס על הערכה של מספר ההרקדות לסוגיהן וממוצע המשתתפים, על שקלול נתונים לגבי הפעילות במתנסים ובבתיה"ס, כמו למשל הסקר שערך שלום חרמון בזמנו; על השוואה עם סקר רוקדים, שנערך עבור תכנית טלויזיה ב- 1994 ושנתוניו עובדו ע"י הסוקר קלמן גייר ופורסמו בכתב העת "הרוקדים" (אפריל 94).
בדוחות נוספים יש נתונים על "היצע אירועי תרבות בישראל" ומקומם של השירה בציבור וריקודי העם בהם, ביניהם סקר שערכה ד"ר שוש וייץ ופורסם "בדו"ח ברכה - מדיניות תרבות בישראל ב- 1998" ובהשוואה עם סקרים על היצע תרבות שנערכו ב- 1970, 1990.
הנתון שפרסמתי בספר (50 אלף – הרוקדים פעם בשבוע) מיועד להדגים את תופעת "הרבים" הרוקדים, וכך גם צריך להתייחס אליו.

מספר הריקודים

בשנים עברו לא היה רישום מדויק של הריקודים שנוצרו; בזמנו היו מציגים כל ריקוד חדש בקורסים וההשתלמויות של המדריכים, ריקודים רבים נעלמו מיד אחרי הצגתם בקורסים אלו ורק חלקם נשארו. לא כל הריקודים שנוצרו נכללו בחוברות ריקודי עם שהופיעו במשך השנים, ריקודים רבים שנוצרו לטכסי חגים, לא נכללו ברישום ריקודי עם.
עם השכלול באמצעי התקשורת ואיסוף הנתונים, עודכנה ומעודכנת רשימת הריקודים, אך לא כל ריקודי העבר נכללים בה; מה למשל עם הריקודים שנוצרו בחו"ל וגם חלקם נעלמו?. הסקרים הנערכים באתרים השונים גם הם אינם מדויקים; יש בעיה בהגדרת הריקודים - קיימים סוגים שונים של ריקודים, איזה ריקודים יש לכלול כריקודי עם?, מה לגבי ריקודים שמורים וגננות יוצרים לחגיגות השונות בבתי"ס? וכ"ו.
ההערכה של מספר הריקודים שצוינה בספר, באה כדי להדגיש את הריבוי של הריקודים "המובנים" בישראל ואח"כ גם לדון בשורשיהם בסיבות ליצירתם ובהשלכות של תופעה זו.
הצעתך שמה שחשוב זה מספר הריקודים הנרקדים היום ובכך יש לדון - נכונה, אבל מעלה שאלות נוספות כמו: איפה רוקדים אותם?, האם הם מקומיים, אזוריים, ארציים, בינלאומיים?, כמה רוקדים אותם?, כמה זמן רוקדים אותם?, האם לכלול ריקודים במו ריקודי שורות וקבוצות, הנוצרים לצורך בידורי ובילוי זמן חברתי? ועוד.

מהו ריקוד עם ישראל (מה מבטאים ריקודי העם)

לדעתי, באופן כללי, אין להתייחס ל"הגדרות" ו"לנתונים"– בתחומי תרבות ואמנות, כ"תורה מסיני". יש להתייחס אליהם כמסגרת לחשיבה ולשאלות; "הגדרות" משתנות; להלכה, כל ריקוד חדש יכול להגדיר מהו ריקוד עם ישראלי?.
ריקודי העם הישראלים שונים מריקודי עמים אחרים. האחרונים היו ריקודי איכרים שנוצרו בחברה כפרית ע"י יוצרים אנונימיים, בהשפעת ריקודים פולחניים שקדמו להם, והיו אחד מדפוסי בילוי הפנאי העיקריים בכפרים המבודדים.
גם בישראל ריקודי העם הראשונים נוצרו בסביבה כפרית ובצורה מכוונת ע"י יוצרים לא אנונימיים בהשפעת הטבע והחזרה לעבודת האדמה. זאת במסגרת המטרה שהציבה הציונות, ליצור תרבות עברית לאומית ישראלית, ולהיות "עם נורמאלי" ככל העמים.
בישראל ה"המצאנו" ריקודי עם בתקופה שבה חלים בעולם שינויים מהירים בכל דפוסי החיים. ריקודי עם שלנו אינם פולקלור המועבר מדור לדור במשך מאות שנים. לכל היותר הם "פולקלור עכשווי". הריקודים נוצרו במסגרת חידוש חגי הטבע בקיבוצים, היוצרים רצו ליצור תרבות עממית לאומית, לחדש חגים עתיקים, ליצור כנסים וסמלים משותפים ושאבו השראה מהטבע מהמורשת התרבותית ההיסטורית - תנ"ך, חסידות, עדות, ומיעוטים.
הבעיה היום אינה בריקודים עצמם אלא בהגדרת "הישראליות" ובשינויים החלים בערכים שביסודם השינוי מחברת "אנחנו" לחברת "אני". כמו כן עלית מפלס המתיחויות בחברה הישראלית, השסעים וההתפלגויות, אי ההסכמה על הגדרת הזהות הלאומית הישראלית, השינויים בסוגי השירים, המתח בין זהות דתית ולאומית ועוד - כל אלה הביאו לשינויים בריקודים ובמעמדם בחברה.
כמובן שריקוד העם כיום אינו מה שהיה בעבר, אבל אין ניגוד עקרוני למשל בין "בילוי חברתי" ובין "ריקודי רועים"; בכל העמים ריקודי העם עוסקים בסמלים היסטוריים משותפים, בעבר המפואר וכ"ו. הרוקדים נהנים משמחת הריקוד, מתחושת ה"ביחד" ועוד. "רועה" בתרבות היהודית הוא סמל חשוב של מנהיגות של המדבר של פשטות ואהבת הטבע וכ"ו. הרועה היה גם סמל להישגים הגדולים של הציונות: "הגדרה עצמית" "עם נורמאלי" "עם פרודוקטיבי" וכ"ו. מי שרוקד ריקוד רועים נהנה גם הוא מבילוי חברתי וגם מזדהה עם מורשת ועם סמל משותף.
העובדה שהריקודים שאבו ושואבים ממקורות שונים אינם שלילית, אנחנו חברה רב-תרבותית, "השוני" הוא עדין היחס השווה לכל המקורות, יחס זה קרב את הריקודים לכל הישראלים כל אחד הרגיש "שהם שלו".
ריקודי עם ישראלי הוא ריקוד שבו בא לידי ביטוי, על אף, סגנונו "האקלקטי", החיפוש אחר סגנון ישראלי שקשה כמובן להגדירו. "ריקודי עם" – הם ריקודים שרבים באוכלוסיה מתייחסים אליהם כריקודי עם, אמרה גורית קדמן, השאלה היא אם זה עדיין נכון בישראל.
המרכיב החשוב ביצירת ריקודי עם, מה שהגדיר אותם כריקודי עם, הוא החיפוש אחר הביטוי לזהות הישראלית המורכבת והמסובכת. כל זמן שזה יהיה בהם הם ימשיכו להתקיים, כפי שקורה אתם מאז שנות ה- 40 של המאה שעברה. למרות כל השינויים שחלו בחברה, הריקודים הישנים לא הפכו ל"מוצג מוזיאוני" וגם היום הם ריקודים עממיים וריקודים חברתיים.
המושג "מחול ישראלי" אינו שונה באופן עקרוני "מריקודי עם", הבעיה היא במהות; אם "מחול ישראלי" מטרתו תהיה בידור ושעשועים ושאיפה ל"רייטינג" ולא יהיה בו משהו מיוחד, השונה מריקודים בחתונות ובמועדונים, בהם כל אחד רוקד בעצמו. גם הניסיונות ליצור ריקודי "מחול ישראלי" ייעלמו כמו "אופנות" רבות אחרות. הבעיה שלנו היא שגם המושג "ישראליות" הולך ונעלם.
"ריקודי החברה" שנשארו פופולאריים בעולם הם הריקודים שיש להם מסגרת מובנה של צעדי יסוד וקצבים קבועים, אך חופש לכל רוקד בביצוע הצעדים הצורות והתנועות - כמו ה"ולס", "הטנגו", ה"פסדובלה", ה"צ'ה צ'ה", "הרומבה" וכ"ו, ראוי לציין כי גם ריקודים אלה מקורותיהם בריקודי עם בארצותיהם.
הקושי בריקודי עם הוא שהם ריקודים מובנים וחייבים לשמור על המסגרת המובנה של צעדים (עם ואריאציות קלות) לכן, אגב הם יוצרים את תחושת ה"שייכות" ה"ביחד" ולכן כל כך חשוב לשמור עליהם ולפתח את הטעם הטוב ויכולת האבחנה התרבותית של הרוקדים.
ההגדרה המוצעת על ידך ל"ריקודי עם" – "ריקודים שחוברו ע"י יוצר ישראלי לשירים ישראלים או לשירים שעוברתו, היא הגדרה טכנית לא מהותית, שגם לה יש בעיות; מיהו יוצר ישראלי?, אזרח ישראלי? תושב ניו יורק? בן מיעוטים? וכ"ו.

עד כאן ההתייחסות לחלק 1 של הערותיך.

כמובן שלא עניתי על כל ההערות והשאלות שלך, עשית "עבודת דוקטורט" בנידון – תודה על המעורבות והעשייה.
הצעותיך לתיקון המצב נראות לי, תמשיך בעשייה בדרך הטובה וכמאמר "קהלת": "אין טוב מאשר ישמח אדם במעשיו".

אני מברך על הקמת ארגון הרוקדים, פעולותיכם חשובות ביותר.

בברכה,
ד"ר דן רונן