יש לי מה לומר...

ט. יום העצמאות וריקודי העם

יפה כתבת שריקודי העם צריכים להיות אחד מסממניו המרכזיים של יום העצמאות, אבל ברור לכולם שהיום אין זה המצב. בעירי רחובות בתוכנית האירועים ליום העצמאות לא מוזכרים כלל ריקודי העם.
לעומת זאת בעיר נעורי, נהריה, עד תחילת שנות השמונים הייתה השדרה המרכזית ורחבת העיריה מלאה בהמוני רוקדים מפתיחת החגיגות ועד השעות הקטנות של הלילה. מה נשתנה?
הריקודים השתנו.
אז רקדנו הורה רוב הזמן. לעיתים התווסף ריקוד בצעד תימני אינסופי ולקראת השעות המאוחרות נרקדו כמה ריקודים שדרשו מומחיות רבה יותר, אבל גם אפשרו ל"לא מקצוענים" להשתלב ולרקוד.
היום אין סיכוי ל"עמך" להשתלב בריקודים ללא שנת לימודים אינטנסיבית באחת ההרקדות. אבל גם לרוקד "חובב מקצוען" אין שום עניין בהורה אינסופית. הוא יעקם פרצוף או ירקוד כטובה מיוחדת 5 דקות וייעלם.
במצב זה אין סיכוי להחזרת ריקודי העם לרחובות.
מה עוד השתנה?
גיל הרוקדים השתנה.
אז כל הצעירים רקדו ריקודי עם. "הזקנים" בני 40 היו יוצאי הדופן. היום מספר הצעירים הרוקדים ריקודי עם בטל בשישים. צעיר יכול לרקוד על אספלט 4 שעות מבלי להתרגש. הדור שלנו כבר אינו יכול להרשות לעצמו (או ליתר דיוק לברכיו) את התענוג.

לגמרי "במקרה" שימור הריקודים הישנים שאפשרו לרבים להשתלב בהרקדות ללא צורך להתמקצע והחזרת הצעירים למעגל הרוקדים הן שתיים ממטרותיו העיקריות של ארגון הרוקדים.

י. השילוב של שירים, לחן ותנועה בריקודי העם הישראליים

אחד ההבדלים המהותים בין ריקודי העשור האחרון לאלה שקדמו לו הוא בשירים. השינוי החל כמובן בשירים ולא בריקודים. השירים, שבעבר היו שירי משוררים או לפחות פזמונים מושקעים, הפכו שירים רדודים עד לזרא. מחברי הריקודים לא פיגרו וחיברו ריקודים גם לשירים לא מוצלחים. התוצאה היא לא רק שטפון הריקודים החדשים אלא גם המוץ הרב המסתיר את הבר.

יא. מחול ישראלי לבמה ובמה למחול ישראלי

המחבר חידד את ההבחנה בין הריקודים ש"העם" רוקד באופן ספונטני באירועים משפחתיים לבין להקות הפולקלור המופיעות על במה ומונחות ע"י כוריאוגרפים מקצועיים.
לדעתי חסרה כאן הקבוצה השלישית הקיימת בארץ והיא ההמונים הרוקדים "ריקודי עם" בהרקדות. ריקודים אלה אינם ריקודי במה ובוודאי שאינם מתאימים לרוקד לא מיומן בחתונה משפחתית.

זו גם כנראה קבוצה הרבה יותר גדולה של רוקדים המשמרת יותר ריקודים מכל להקת מחול פולקלוריסטית. למעט כמה רוקדים הרוקדים בשתי הקבוצות אין כמעט חיבור בין להקות המחול להרקדות הרגילות.
כיום ההתייחסות לריקודים אלה אינה כאל תרבות ובוודאי שלא כאל אמנות.

לדעתי יש לייחס לקבוצה שלישית זו משקל הרבה יותר משמעותי כשמדובר על ריקודי עם. זו הקבוצה שבאמת תשמר את הריקודים (אם נפעל נכון) ותהווה את הבסיס לריקודי העם של עוד 100 שנה.

יב. "רגע חושבים"

נראה שהאידאולוגים הראשונים של ריקודי העם הישראליים החלו בדרך נכונה ומספר הרוקדים ריקודי עם הלך וגדל עם השנים אולי גם למאות אלפים. בהחלט "עם". אז החלה ההתמסחרות והחל השבר.
כיום כשיש כ 15,000 רוקדים מתוך כלל היושבים בציון ספק אם יש לנו ריקודי עם. אולי הסלסה או הזומבה ....
צריך להתעשת מהר ולהתחיל לשקם לפני שנצטרך לבנות הכל מחדש!

יג. מה קורה לריקודי העם כיום

תופעות מרכזיות הן:
- מסחור (עליה עמד המחבר)
- עליה במספר הריקודים החדשים
- עליה בגיל הרוקדים
- ירידה במספר הרוקדים
לדעתי התופעה הראשונה גורמת להגברת התופעה השניה וזו לשלישית ולרביעית. הירידה במספר הרוקדים בתורה גורמת לתחרות מסחרית חריפה יותר בין המרקידים. משוב חיובי זה הוא מתכון להרס תרבות ריקודי העם.
החוליה היחידה בשרשרת בה ניתן לפעול היא בשניה (מספר הריקודים החדשים) ובה יש לטפל.

יד. ריקודי עם "חדשים", ריקודים "ישנים" ומה שביניהם

1) הרוקדים בחוגים אינם דורשים ריקודים חדשים!

חיבור ריקודים חדשים מעורר ומגוון אבל לא הרוקדים גורמים לדרישה. המחברים הם אלה שדוחפים את הריקודים.
ההבדל בין הריקוד לשיר הוא שלשיר די בהאזנה פסיבית, בעוד שאת הריקוד יש ללמוד ולשנן. מרבית הרוקדים היום בגילאים מבוגרים סולדים מלימוד אינסופי של ריקודים חדשים.
נכון, יש רוקדים שלמדו ריקוד חדש בהרקדה אחת וייגשו למרקיד בהרקדה שלהם וידרשו במפגיע מהמרקיד ללמד את הריקוד החדש, המדהים המענג והמהמם גם בהרקדה שלו. אלה המיעוט.
הרוב מעדיף ללמוד מספר קטן של ריקודים חדשים איכותיים (!) ובוודאי שלא לבזבז את זמנו ומאמציו בלימוד ריקוד שיעלם תוך חודש חודשיים.
נראה לי שמרבית הרוקדים ישמחו ל 12 ריקודים חדשים נלמדים בשנה. בוודאי לא 30, 40, 50 או כל מספר הזוי אחר.

בזמן שיתפנה ניתן לרענן ריקודים "ישנים" שמרבית הרוקדים פשוט אינם יודעים אותם. רוקד ותיק יעדיף לעמוד 10 דקות בעת שנלמד ריקוד איכותי מוכר לו, אם התמורה שתהייה שריקוד זה יכנס להרקדה.

2) איכות הריקודים החדשים והישנים

מסכים בהחלט שלא כל ריקוד חדש הוא לא איכותי ורדוד, ולא כל ריקוד ישן הוא פנינה הראויה לשימור.
ההבדל בין החדש לישן הוא שהישן כבר נבחן וסונן ולכן קל יותר למרקיד מנוסה לבחור מבין הישנים ריקוד איכותי ומהנה ללימוד מחודש.
החדש טרם נבחן, ולכן מוטלת על המרקיד אחריות מיוחדת לבחון היטב את הריקוד ולהכניס רק ריקוד שהוא מאמין בו לרחבה.
מרקידים רבים אינם מצליחים לעמוד בלחץ ומכניסים ריקוד רק משום שהמחבר הוא חבר או הגיע להרקדה ללמד את ריקודו או מסיבות שוליות דומות.

3) ריבוי הריקודים החדשים כתופעה שלילית או חיובית

ריבוי הריקודים החדשים המחוברים אינו תופעה שלילית ויש בו גם מן החיוב.
ריבוי הריקודים החדשים הנלמדים הוא התופעה השלילית.
הוא גורם למיאוס בקרב הרוקדים, לזלזול בריקוד כיצירה, לנשירה של רוקדים שאינם עומדים בקצב, להפסקה בריקוד ע"י רוקדים שנאלצו להפסיק לרקוד אפילו לתקופה קצרה (כמה חודשים) ואינם יכולים לחזור ולהדביק את הפיגור, ובסה"כ בסופו של תהליך לצמצום מספר הרוקדים בכלל.
בטווח הארוך אם התהליך לא ישנה כיוון, יהיה אפילו מגוחך להתייחס לריקודים אלה כאל ריקודי עם.
כבר היום כמה מהמרקידים הבכירים (גדי ביטון, ירון כרמל, ירון בן שמחון) מתייחסים להרקדות כאל "מחול ישראלי". גם זומבה לשיר ישראלי יכולה להחשב כמחול ישראלי.
תופעה לא פחות חמורה היא השוני בין ההרקדות. כל מרקיד בוחר ריקודים חדשים אחרים ללימוד. לפני כעשר שנים יכולתי להגיע לכל הרקדה ולרקוד כמעט כל ריקוד. היום לא פעם אני נתקל בריקודים שמעולם לא שמעתי את שמעם. מאחר שמרבית הריקודים החדשים גם מסובכים יותר להעתקה מהישנים, לא ניתן תמיד להצטרף וללמוד מהעתקה.


4) דחיקת הריקודים הישנים

כאמור לא כל ריקוד ישן הוא טוב ואיכותי, אבל גם את הטובים לא ניתן לרקוד כשיש כל כך הרבה ריקודים חדשים בפתח ולא נותר טכנית זמן לרקוד אותם. ריקודים אלה נדחקו ל"נישה" של הרקדות נוסטלגיה.
אם לא די בזה גם הריקודים של שנות השמונים והתשעים (הנקראים גם "ריקודי אמצע הדרך") מתחילים להידחק להרקדות נישה.
ריקודים אלה אם לא יחזרו לרחבות המרכזיות פשוט ייעלמו!

ריקוד עם שלא החזיק מעמד אפילו 100 שנה????


5) מחנות ריקודים בחו"ל

בחו"ל (בעיקר בארה"ב) נהוגים מחנות ריקודים של מספר ימים בהם מתאספים מדריכים ורוקדים מקומיים, רוקדים ולומדים ריקודים חדשים.
למחנות אלה מוזמנים יוצרים מהארץ המחוייבים לחבר ריקודים חדשים במספרים לא רציונליים (10 ולעיתים 20). ברור שמדובר בריקודי בוסר רבים הגוזלים גם מהיוצר המוכשר ביותר זמן שיכול היה להקדיש לליטוש ריקודים איכותיים שיצר. ריקודים אלה מחלחלים ארצה ומגבירים את השטפון. מדובר בעסק כלכלי לכל דבר ואין לצפות מהיוצרים שיעמדו בפיתוי. דעת קהל יכולה להחזיר את הנושא לשפיות.


6) מה עושים?

מרקידים ורוקדים שתרבות ריקודי העם חשובה להם פועלים לצמצום מספר הריקודים החדשים הנלמדים בהרקדות.
התופעה בולטת יותר בריקודי הזוגות כשמרקידים רבים פתחו סדנת זוגות בה נלמדים ריקודים ישנים יותר. יש לחזק ולעודד מגמה זו ולהרחיבה גם לתחום ריקודי המעגל.
יש ללמד גם ריקודי "נוסטלגיה". העובדה שריקוד הוא בן 50 שנה אינה גורמת ל"צעיר" בן 40 להכיר אותו. ריקוד ישן יש ללמד כמו ריקוד חדש.
תהליך המסחור לא יפסק אך יש לשכנע מרקידים שהרווח בטווח הקצר הוא הפסד בטווח הארוך בשל הירידה במספר הרוקדים. לפיכך יש להגביל מרצון את מספר הריקודים החדשים הנלמדים ולהקפיד על איכותם.
יש ליצור דעת קהל שאינה מסכימה להלעטת הקהל בכל מספר של ריקודים, אלא דורשת ללמוד מספר סביר של ריקודים חדשים שעמדו במבחן איכות.



לסיכום:
הספר כתוב בשפה בהירה ומובנת, מחולק לפרקים כשכל פרק דן בנושא מרכזי אחר.
אישית רכשתי את הספר בהרקדה מידי המחבר, אולם ידוע לי שהוא נמכר גם בחנויות הספרים.
מסקירת כמה נושאים שהעליתי לעיל קל לראות שהמחבר דן בנושאים שכל מי שנושא ריקודי העם קרוב לליבו ימצא בהם עניין.
ממליץ!

למעוניינים כתבה שהתפרסה בעיתון "הארץ" על הספר:
http://www.haaretz.co.il/
hasite/spages/1226768.html

מוזר לקרוא שנכנעת ונרשמת לפייסבוק...
היית כה נחרצת בדעתך שלא להיכנע ואכן לא נרשמת זמן רב. דווקא הבנתי אותך והסכמתי עם שיקולייך.
אני נרשמתי מזמן, אך מפאת קוצר זמן אינני נכנסת אליו כמעט.
האם את כותבת גם בענייני ריקודי עם? ולמה את לא מודיעה גם בפורום?

אני ברת מזל שרפי יבא למחנה שלי בקליפורניה בשני לבספטמבר יוני קר

קשרים בינלאומיים

לא שכחתי את הפעילות בחו"ל, אגב, הייתי בשליחות מחלקת החינוך והנוער של הקק"ל בארה"ב מ- 1960-1965, התחלתי והפעלתי את "הימים הישראלים" במחנות קיץ בכל רחבי ארה"ב, קבוצות מדריכים שנשלחו למחנות הקיץ ערכו "כנסי דליה" מקומיים, ערבי שירה, לימוד ריקודים ועוד; כן הייתי בין היוזמים של SALUTE TO ISRAEL הראשון בניו יורק ב- 1965, מצעד הצועד עד היום ביום ראשון הקרוב ליום העצמאות, מצעד שהחל כמצעד מחולות ענק בשדרה החמישית בניו יורק.
היום אני חבר בהנהלה העולמית של הסיאוף – ארגון בינלאומי של פסטיבלים לפולקלור בחסות אונסקו.

הערב התבשרנו על העלאת מחיר הכניסה למירב. במקום 25 שקלים גבו 27 שקלים. אין כל הצדקה להעלאה זו. הרוקדים חייבים להתארגן ולמחות. אני מתכוון להימנע מלרקוד במירב עד הורדת המחיר חזרה ל - 25 שקלים. ירון כנראה רודף בצע. האולמות מלאים ואין כנראה גבול לחמדנות.
המודל של הקוטג' עובד. אין סיבה שגם ירון ילמד שלרוקדים יש כח באמצעות האתר.
לרודים הידד

נתחיל בכך שכבר כמעט שנה אני רוקד ריקודי זוגות,עם שותפה אחת בלבד,מישהי נחמדה ומוכשרת שאני נאמן רק לה ותודה למי שיעץ לי,התחלתי ללמוד ריקודי שורות לטיניים על מנת לשפר את ביצועי בריקודי עם,כעת,אני רוצה לדון בקשר לריקודי עם-שורות...באשדוד שהיא עיר מגורי זה תחום שמזניחים אותו וחבל...רבים מריקודי השורות יפים וסוחפים מאוד וחבל שלא מקדישים להם יותר זמן,ז'אק אוחיון למשל לא שם הרבה ריקודי שורות וחבל....הוא מרקיד טוב וגם אוהב יותר את הישנים והטובים,לפעמים שיש את לילה מכושף (אחד האהובים עלי!),עוצרים אותו לקראת הסוף וחבל...אני גם אוהב את "המלאך הגואל אותי",ערן למשל...שם ריקודי שורות בסוף ההרקדה (לא תמיד) והוא מקדיש להם יותר זמן ועוד דבר אחרון...חבל שביטלו את החוג בבית לברון,רפי זיו כבר לא יחזור לשם וחבל...הוא מרקיד תוסס וסוחף את ההמונים ואנחנו תושבי אשדוד לא נלחמנו מספיק להשאירו...אולי בעתיד יהיה סיכוי שהפעילות תחזור לבית לברון,אך בספק רב ועד הפעם הבאה...תרקדו,תוציאו אנרגיה ותהנו!!! בי!

ה. להקות ריקודי עם

שאלה מעניינת היא הסימביוזה בין הלהקות לבין ריקודי העם הנרקדים ע"י העם. נכון שהכוריאוגרפים לעתים קרובות עוסקים גם בזה וגם בזה, אבל האם ניתן להתייחס להופעות הלהקות כאל "ריקודי עם"?

ו. קשרים בינלאומיים וריקודי-עם ישראליים בתפוצות

לדעתי מן הראוי להרחיב על תופעת מחנות הריקודים (camp) בחו"ל, בפרט בארה"ב. למחנות אלה השפעה מהותית על ריקודי העם בארץ, בפרט בשל ריבוי הריקודים החדשים שהם גורמים באלצם יוצרים להציג מינימום של ריקודים חדשים בכל פעם.

ז. פסטיבל כרמיאל

לדעתי כשמחפשים את "ריקודי העם" בפסטיבל כרמיאל אין לחפש על הבמות. ריקודי העם נמצאים בהרקדות השונות ובפרט בהרקדות הלילה במגרשי הטניס שם רוקד ה"עם". את היצירה ניתן לראות בתחרות המחול העממי. כתבת נכון: על הבמות נראה בעיקר "שואו", לעתים יפה יותר ולעתים יפה פחות. איני מזלזל בכך, אבל אלה אינם ריקודי העם.

ח. הקמת ארגון הרוקדים

אומנם איני אובייקטיבי אבל לדעתי הקמת ארגון הרוקדים (בשמו הרשמי "עמותת ארגון הרוקדים לריקודי עם 2007") היא בהחלט אחד האירועים שיש לציין. מעבר לייצוג הרוקדים שם לו הארגון למטרה לשמור על מורשת ריקודי העם תוך דגש על איכות הריקודים החדשים וכמותם, לצרף צעירים למעגלי הרוקדים ועוד.
מעבר לכך קידם הארגון מאוד בשנה שעברה את הכשרת המורים לחינוך גופני כמדריכים לריקודי עם בבתי הספר.

לכל הרוקדים המאוכזבים:
אכן - מצער מאוד שטרחתם והגעתם להרקדה רק כדי לגלות שאיננה מתקיימת. חבל גם שאיש מטעמו של ויקטור לא נכח שם כדי להתנצל בפני הרוקדים.
אך הרשו נא לי להפנות את תשומת לבכם להודעה שמתפרסמת באתרנו כבר מאתמול מצד שמאל, במדור החדשות המתגלגלות:

"הודעה חשובה בשם ויקטור גבאי: עקב תקלה טכנית באולם אליאנס אנו נאלצים לבטל את שבת זוגות מחר - 4.6.2011 - על מועד ומקום חדש נודיע מאוחר יותר אתכם הסליחה!!!! ויקטור גבאי ואילן סויסה".

אני ממליצה תמיד להתעדכן בכל האתרים לפני שיוצאים מהבית. תמיד יכולות לקרות תקלות של הרגע האחרון...

שבת שלום!

גם אני הגעתי ל"מרכז ספורט אליאנס" להרקדה, מצאתי בחוץ קבוצת רוקדים ממורמרים, אין שום הודעה על ביטול, לדעתי היה צריך להיות ויקטור בעצמו או מישהו מטעמו במקום כדי להסביר לרוקדים, זו אכזבה וזלזול ברוקדים שהגיעו באמת כדי לרקוד ולהנות ובאמת אין לי מילים התאכזבי מאד. אציין רק שזו לי הפעם הראשונה שאני יוצאת להרקדת זוגות בשבת ואם זו הפתיחה המאכזבת באמת לא יודעת אם אעשה זאת שוב..........

אנו צמד רוקדים שטרח לקום מוקדם בשבת כדי לרקוד בשבת זוגות באלינס עם ויקטור גבאי.להרקדה הגענו על סמך פליירים שהודבקו לחלון האוטו שלנו. כשהגענו פגשנו עוד רוקדים מאוכזבים כמונו שלהפתעתנו הודיעו לנו שההרקדה בוטלה. שאלתנו היא: איך יתכן שהרקדה מתבטלת ללא שום הודעה מראש לכלל הרוקדים?!
אנו רואים בזה חוסר אחריות משווע. כי"ר ארגון המרקידים היינו מצפים ליתר רגישות ואחריות.
בתודה ושבת שלום .