יש לי מה לומר...

חנן ידידי
לטעמי יש לחפש דרכים שיקרבו את הצעירים לריקודי העבר, ולעשות זאת אפשר רק בדרכי נועם, הסברה, שכנוע, נוכחות וחוגים מובילים עם מרקידים מובילים.
פסטיבל כרמיאל הוא מפגש שנתי של רוקדים מכל הארץ בו באים לביטוי כל סגנונות ריקודי העם שאנו רוקדים הנגזרים מהנעשה בחוגים בכל הארץ וטוב שכך. חשוב לדאוג לכך שיבואו לביטוי שינויים שחלים בשטח במשך השנה.
צריך גם להלחם ולנסות להוקיע את המלחמות בין המרקידים על השליטה בארגון ובתוכן של כרמיאל כפי שהיה השנה למשל שגדי ביטון וכל מקורביו לא הופיעו בכרמיאל 2010, וגם חלק מרוקדיהם.
עלינו לשנות את התפיסה בשטח ואז באופן טבעי זה יגיע גם לכרמיאל.
ריקודים שמחים ובריאים
אורי גבעוני

שאביה אלי מרדר גם רוקד ריקודי עם

אין לך מושג כמה אני שמח לשמוע זאת. כמה זה מחזק, וכמה תקוות
חדשות זה נוטע. כן ירבו כמותכם...
עוד לא אבדה תקוותנו.
אחת הסיסמאות החזקות ביותר בשנות החמישים והשישים בהן קלטה המדינה עם שש מאות וחמישים אלף תושבים מליון וחצי עולים, בעיקר פליטי מלחמת העולם השניה הייתה :
"מעולה לעולה - כוחנו עולה"...
ריקודים שמחים ובריאים
אורי גבעוני

קראתי בענין את הרהוריך וחשתי בצורך להרגיע. גם בלונדון שאומנם חוטאת בהזמנת יוצרים לסדנאות, קיימת הבנה ובמידה מסויימת הסכמה עם הרגשות שאתה מביע במאמר. לכן אנחנו מקפידים לבקש שחלק מהריקודים שהיוצרים ילמדו בסדנאות יהיו ריקודים ישנים שליחם לא נס ואף פעם לא מציבים דרישות ליצירת ריקודים חדשים במיוחד בשביל הסדנאות. להיפך, אנחנו מעדיפים ללמוד את הריקודים שכבר הוכחו ככאלה שהקהל הרחב בישראל אישר דרך רגליו ולכן יש להם סיכוי להפוך לנכסי הצאן והברזל של הדור הבא.
בנוסף, כבר קצת מעל לשנה אנחנו מקדישים את יום חמישי הראשון בחודש להרקדה שהדגש שלה הוא ריקודי נוסטלגיה. כך שגם הרוקדים החדשים שמצטרפים למעגל כל הזמן, יזכו לטעום מהריקודים של פעם ולהתאהב מחדש (או לא - אי אפשר להכריח).
בברכה
נורית קרול
סטריקטלי יזראלי דאנסיג
www.strictly-israeli-dancing.co.uk

נגעת בכל הנקודות הכואבות באמת: דיברת על הזילות שחלה בריקודי העם, על הנטישה של היסודות והראשוניות, שהם נכסי צאן הברזל שלנו.
אני מקוה שהדברים יגיעו למקומות הנכונים, שיבינו המרקידים שהרקדה טובה היא הרקדה שמאזנת בין ישן לחדש, בין איטי ורגוע למהיר, אך בעיקר לאלו שעמדו במבחן הזמן.

דורון ידידי
טענותיי יוצאות מהלב ומתוך כאב עמוק ותחושה שאנו מאבדים עוד ערך חשוב ביצירת המדינה והעם, ערך עליו גדלנו. על כן מאד משמח אותי לשמוע שהן "חיות ומוכרות" לדבריך, לא התייאשנו ולא אבדו כוחותינו להשמיען.
עוד מעט פסח ובאגדה כתוב - "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אני לפחות מתרשם שאולי לעצור לחלוטין אי אפשר אולם מגמה יש, המודעות גוברת, חלק הולך וגדל של רוקדים - גם צעירים פה ושם – מתחיל להפנים, לראות את רבע הכוס המלאה, לסלוד מרעש מחליא, מתעשייה נוצצת וממוסחרת ולדבוק בבטון המוצק האמיתי - ריקודי עם לעם.
תרשה לי לחלוק על כמה קביעות בכתבה שלך.
אלף אלפי הבדלות, אולם אפשר לומר שגם לשליטי ערב העם נתן את הכוח מבלי לחשוב שהרודנים ינצלו זאת, והיום כולנו רואים מה קורה. הרוקדים הולכו שולל ע"י קומץ מרקידים בעלי אגו שצברו כוח ונעזרו בשם "ארגון המרקידים" על מנת להאדיר כוחם. אם לא נרפה אני מאמין שאפשר לשנות לפחות באופן חלקי. אי אפשר לרמות את כל העם כל הזמן. היום אין אולי מספיק כוח אבל התהליך איטי ויבוא אם נאמין. גם בנושא המכנה המשותף יש ניצוצות של אור וגם מספר התומכים גדל, לאט אבל בטוח. רק נאמין.
תראה פי כמה כותבים, מדברים ושומעים אודות הרעש בהרקדות והכמות הבלתי נשלטת והבלתי מבוקרת של ריקודים חדשים. בהחלט מתחיל שינוי. כל מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן.
אין מדובר על 50 ריקודים שהם נכסי צאן ברזל אלא על יותר מ-800!! בחשבון של כ - 130 ריקודים בערב הרקדה, זה בסבב – ריקוד אחד פעם בחודש חצי - סביר בקושי.........
350 ריקודי זוגות! מתוכם, נמצאים ברשימה שאספתי וכבר מזמן מהווים בסיס להרקדות בשבתות זוגות בתוספות של בקשות מיוחדות.
איני מדבר כאן על נוסטלגיה המהוה חלק קטן מהעניין אלא על ריקודים מלפני שנת 2000, בזמן שעוד הייתה שפיות וריקודים נבחרו, צברו זמן ונשארו.
זהו הזמן בו המרקידים שעמדו בראש זכרו מאיפה צמח העץ ומאין בא כוחו.
ריקודים שמחים ובריאים
אורי גבעוני

אורי ידידי,
טענותיך מוכרות ונשמעות כבר עשר שנים לפחות. גם אם אני מסכים לחלק ניכר מטענותיך, ברור לי כי אין אפשרות לעצור את התהליך.
הזכרת מרקידים שצברו כוח, מי נתן להם את הכוח אם לא הרוקדים?
דיברת על ווליום גבוה, אני סובל מאד מתופעה זו ומשתמש באטמי אזניים בהרקדה ולא מצליח למצוא יותר מקומץ רוקדים המזדהים איתי...
בעבר היו חוגים בהם השתתפו עשרות רוקדים בעלי מכנה משותף, כיום ההרקדות מונות מאות רוקדים מאזורים שונים ומשכבות גיל שונות ומטבע הדברים נוצרות הקבוצות.
אין לנו, התומכים בטענותיך, יכולת לשנות. יש לנו את זכות הבחירה לרקוד את מה שמוצא חן בעינינו ולהמנע ממה שנראה בעינינו כחומר זבל (ויש ממנו בשפע).
ריקודי עם זה עסק מסחרי ולא נוסטלגי!
שווה בנפשך חוג הרוקד את אותם 50 ריקודים הנחשבים בעיניך לנכסי צאן. אני משוכנע שלא יאריך ימים. אני לפחות אמשוך רגלי ממנו.
כשמרקיד יחוש שריקוד הנכפה עליו מלמעלה מוחרם על ידי חוג רוקדיו הוא יגיב בהתאם. בינתיים "אוכלים" הרוקדים כל שני צעדים המלווים במוסיקה בהנאה מרובה ומהווים את חומר הדלק לכוריאוגרפיה הבאה...

תופעה שאני נתקלת בה כמעט בכל הרקדה - המרקידים מרשים לעצמם לשיר לתוך הרמקול וזה לא משנה להם אם הם מזייפים או צורחים או שיש כאלה שיש להם קול מעט לא נעים, עדיין הם שרים... אינני מבינה: האם אנו באים ומשלמים להופעה שלהם בשירה או להרקדה? האם יש מצב להסב את תשומת ליבם ולהעביר להם מסר חד וחלק: "אנחנו הרוקדים לא באנו לשמוע אותכם המרקידים והרמקול שצמוד לכם לפה הוא לצורך הדרכתנו בלבד ולא כדי לשיר לנו באוזן. זה צורם לנו, מפריע לנו ומעצבן".
אני חושבת שלא רק אני מרגישה כך כי אני שומעת הרבה תלונות, אך אף אחד לא רוצה לריב עם המרקיד ולהפסיד הרקדה באזור שלו בה הוא נהנה מהחברה, מהרפרטואר וכו'...

ברצוני לציין את אתר האינטרנט של ירון בן שמחון.
אתר פשוט עם הדגמות ועם רשימת הריקודים הנלמדים בחוג-שזה דבר מאד חשוב.

לא שאני רוקד אצלו, אבל התרשמתי מאתר האינטרנט המצויין שלו.
הלוואי וכל המרקידים היו מציינים את הנלמד אצלהם בחוגים ובליווי הדגמות... כל הכבוד ויישר כח!

ראו כתבה ב YNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4037664,00.html