ברם, נזקי השמיעה הם רק חלק מהנזקים הנגרמים לנו הרוקדים, ונוספים אליהם נזקים בריאותיים נוספים כפי שמתפרסם במאמרים רפואיים שונים בארץ ובעולם.
הנזקים הבריאותיים להם אנו חשופים הם רבים מאד, לכן יש בכוונתנו ליצור מודעות גבוהה גם של הרוקדים ובעיקר של המרקידים לנזקים אלה, בתקווה שהיד לא תהייה קלה על "הדק" הגברת הווליום והמרקידים יחשבו לפחות פעמיים לפני שיעשו כך.
אני מבקש להביא לידיעתכם ציטוט מתוך האתר של המשרד להגנת הסביבה – אגף רעש וקרינה בו נאמר:
השפעות בריאותיות של רעש
הרעש הוא הפרעה סביבתית שלא מקבלים אותה בשקט. המפגעים הבריאותיים של רעש הם:
- פגיעה בגוף: גורם לאיבוד שמיעה זמני או תמידי, מעלה את לחץ הדם, משבש את קצב הלב, מגביר את זרימת האדרנלין, משבש את פעולת הכליות, מעייף
- פגיעה בנפש: גורם לתחושת פחד, גורם להתמוטטות עצבים, מעצבן, פוגע בכושר הריכוז, המחשבה והעבודה ובלמידה, לא מאפשר מנוחה
- הרעש הוא סוג של אלימות, גורם לתחושה של חוסר-אונים המגבירה את הצורך להשתמש באלימות נגד גורם הרעש
- מחלות לב וכלי הדם - רוב המחקרים עוסקים בסימפטומים המוקדמים של מחלות אלה, כגון לחץ דם גבוה. אפילו ילדים צעירים החשופים לרעש מתמשך ובעצמה גבוהה - למשל עקב קרבת בית ספרם לנמל תעופה - עלולים לסבול מסימפטומים אלה.
- דה-סינכרוניזציה דיפוזית של גלי המוח, המאופיינת בהפרעות אישיות.
- שינויים במערכת האנדוקרינית, כגון הגברת ההפרשה מבלוטת האדרנל ושל הורמונים קורטיקליים.
- שינויים במערכת העיכול, המתבטאים בעיקר בבחילות תכופות ובצרבות, המלוות לעתים בכאבי ראש עזים. עם זאת, אין ודאות שתופעות אלה מובילות לנזקים ארוכי טווח, כגון אולקוס. כאמור, רעשים רבים נחווים באופן סובייקטיבי כמטרד גם אם אין הם כרוכים בנזקים בריאותיים. אולם גם השפעתם של מקורות רעש אלה לעתים חורגת מסתם "הפרעה".
- רמת קול של 30 דציבלים נחשבת לשקטה
- רמת קול מעל 60 דציבלים נחשבת לחזקה ומפריעה
- רמת קול מעל 80 דציבל נחשבת למזיקה ובלתי סבירה ....
מלבד אבדן השמיעה, התופעות הפיזיולוגיות והמחלות הפיזיות הבאות נמצאו קשורות לחשיפה לרעש:
בין התופעות הלא פיזיולוגיות העולות מן המחקרים השונים ראוי להזכיר עייפות ובעיות שינה, התגברות מתח וחרדה, שינויים קיצוניים במצב הרוח ודיכאון קליני ופגיעה בכוח הגברא. כמו כן נמצא כי חשיפה ממושכת לרעש עלולה לפגוע בתפקוד האינטלקטואלי, התעסוקתי והחברתי, ובשיקול הדעת הרציונלי בעת ביצוע משימות, להגביר את הסיכון ואת הפגיעות לתאונות ולהגביר קונפליקטים בין-אישיים וקהילתיים.
במדור הזה יתפרסם מידע העוסק בנושא זה לרבות תוצאות מדידה של עוצמת רעש בהרקדות, מאמרים העוסקים בתחום, תגובות של רוקדים ושל מרקידים, תלונות רוקדים על עוצמת רעש גבוהה בהרקדותיהם ועוד כהנה.
למען בריאותנו חשוב שנשתף כולנו פעולה,
עדי חבד
תגובות
פורים שמח ופחות רועש
לאן נעלמה ייחודויות של כל מרקיד המנחיל להרקדה שלו אופי מיוחד ומתאים אותה לאוכלוסיה הרוקדת?
מה קרה לדור המרקידים החדש המבטלים את עצמם ואת אישיותם בפני גדי ביטון ה'אחד והיחיד'?
איך קורה שמצפון ועד דרום רבים כל כך וטובים כל כך בקרב המרקידים מחקים ביצירות החדשות שלהם את צירוף הצעדים הדל כל כך של גדי ביטון החוזר על עצמו בוריאציות שונות אך כל כך דומות?
היכן היצירתיות והשונות שסחפו את קהל הרוקדים כל אחד על פי טעמו וסגנונו להרקדה של מרקיד זה או אחר?
לאחרונה נחשפתי למידע בנושא נסיון הבלימה של המרקידים הותיקים לעצור את הסחף הזה והתביעות המשפטיות ההדדיות שהסתיימו בפשרה ובסולחה. וחבל שכך! כי ממנה לא צמחה תועלת והסחף רק נמשך, כל מרקיד חושש שאם יתן צביון יותר רגוע להרקדה שלו זו לא תיחשב והרוקדים ידירו רגליהם מהרקדתם.
נסו אותנו וראו עד מהירה שחששכם יתבדה, נהפוך הוא! נגיע בשמחה להרקדה המיוחדת שלכם הן ברמת הדציבלים והן באופיים של הריקודים.
הדברים נכתבים מעימקי ליבי ומאכפתיות ואהבת אין קץ להווי הישראלי המקסים הזה שמקורו בריקודי העם אליו אני מחוברת מעל ארבעים שנה!
בכל הרקדה יש קבוצת רוקדים שמבינים את הנזקים, אבל... הכלבים נובחים והשיירה עוברת... המרקידים מבינים שהם יכולים להמשיך ברעש הנוראי שהם עושים כי עובדה - עדיין ממשיכים להגיע להרקדות שלהם למרות כל הקיטורים.
לשים קץ לתופעה אפשר רק אם נוכל לתבוע משפטית את האולם שבו אנו רוקדים על הנזק שנגרם לנו בגלל הרעש הבלתי סביר והבלתי הגיוני בעליל.
אז מי יכול להרים את הכפפה???
בחודשים האחרונים אני משתמשת באטמים נגד רעש ברגע כניסתי לאולם-וזה קורה בעיקר בחוגים הגדולים והמבוקשים ביותר,למשל באוניברסיטת ת,א... בעבר ניסיתי להסביר למרקידים את ההשפעה המזיקה של הרעש ולבקש שיפחיתו עוצמה ולו במעט, אבל נתקלתי בתגובות מזלזלות כמו:מה את בכלל מבינה בריקודי עם..."(ואני רוקדת מעל 30 שנים...),ולפעמים גם לא הגיבו להערתי ובודאי שלא הופחת הרעש...ח ב ל!!!
במקום אחר במקום לרקוד באוניברסיטה ונענתי בשלילה, זאת משום שלטענתן ה"אוירה באוניברסיטה עושה להן את זה בגדול".
רוקדים רבים אף הדגישו בפני כי כשהם באים לאוניברסיטה, הם באים לא רק להרקדה אלא ממש לבילוי, והבילוי הישראלי כפי שמקובל לצערי במחוזותינו מתאפיין גם בווליום גבוה וצורם עד כדי רצון (שלי) לברוח כל עוד נפשי ובריאותי בי.
לסיכום מה שקורה באוניברסיטה מושפע ישירות מאיך שאנחנו כחברה תופסים את הבילוי. גדי עלה על זה כמרשם להצלחה, והרי עם עובדות אי אפשר להתווכח! הווליום המוגזם מופיע גם במועדונים שהצעירים מרבים לפקוד ואל נתפלא אם הגיל שבו יזדקקו למכשיר שמיעה ילך וירד.